פרשן-Data

  לפעמים נדמה שלסלוח זה אובר-רייטד * כשהייתי נערה התארחתי פעם אצל חברה, ויצא שהיא סיפרה לי שהיא לא אומרת את הנוסח של "הריני מוחל/ת וסולח/ת" לפני השינה. מישהי מאוד פגעה בה, והיא לא סולחת. מכיוון שהחברה היתה אחת הנערות המתוקות והנחמדות שהכרתי, ממש הופתעתי, איך היא יכולה לסחוב כאלו רגשות קשים. * באותה תקופה היה אדם שדי מירר לי את החיים בהקשר מסוים. במשך שנים (!) כל לילה לפני השינה הייתי סולחת לו. כל לילה מחדש [מה שמזכיר את האיש שפגשנו פעם בחו"ל שסיפר לנו ש"לעשות עליה" זה קל, הוא כבר עשה את זה שבע פעמים]. אני לא זוכרת מתי זה קרה שפשוט הפסקתי לסלוח והתחלתי לשכוח. * לפני כמה זמן שוחחתי עם אחת הבנות שלי על ההבדלים בין סוגי טיפול שונים, ובאופן ספציפי בין CBT שזה טיפול קוגניטיבי התנהגותי לבין DBT שזה טיפול דיאלקטי התנהגותי. בשניהם הטיפול מתרכז גם בשינוי התנהגותי ויצירת התנהגויות חדשות להתמודד עם סיטואציות, אבל אחד הבדלים ביניהם (באופן גס) הוא שב CBT מנסים לשנות צורת חשיבה, ולבחון איך אפשר לחשוב על דברים אחרת, בעוד שב DBT מנסים תוך כדי גם לקבל את צורת החשיבה של...

  לפעמים להקשר עשויה להיות השפעה גדולה על ההבנה. בפרשת שופים מופיעה פרשיית עגלה ערופה. בד"כ נוהגים להבין שפרשה זו מדברת על האחריות של ההנהגה - של השופטים (מערכת המשפט) והזקנים (הנהגת הקהילה) ושל הכהנים (מערכת הקדושה והכפרה) לרצח של אדם במרחב. השופטים יתוודו על כך שלא שחררו פושעים פוטנציאלים לחופשי, הזקנים על כך שלא דאגו לאדם הבודד להגנה, והכהנים יבקשו כפרה. הבעיה היא - שהמיקום של הפרשה מאתגרת את התפיסה הזאת. אם מטרת הפרשיה להטיל עוד אחריות על ההנהגה, מדוע היא לא נמצאת בחלק של הפרשה שעוסק בדיוק במוסדות הללו - השופטים, השוטרים, הזקנים והכהנים? בין העיסוק של הפרשה במוסדות השלטון (שכוללים גם אינסטנציה גבוהה לצדק, וגם מלך, וגם נביא לצד אלו), לבין פרשיית עגלה ערופה מופיעים בתווך דיני מלחמה - כהן משוח מלחמה, קריאה לשלום במלחמה, ואיסור השחתת העץ בעת מצור.   בעצם עברנו לזירה אחרת. היא עדיין ציבורית, אבל היא לא במבנה החברתי הרגיל, אלא באקס-טריטוריה של יציאה למלחמה. גם אחרי פרשית עגלה ערופה, שחותמת את פרשת השבוע, נמשיך עם דיני המלחמה בדין אשת יפת תואר. ההקשר של דין עגלה ערופה, יח...

  פרשת שופטים מדברת על זכויות מסוימות של הכהנים (זרוע, לחיים וקבה, ראשית דגן תירוש ויצהר וראשית הגז). הפסוק: "וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם מאת זבחי הזבח"... מרומז באופן אירוני בתיאור חטאיהם של בני עלי: "ומשפט הכהנים את העם כל איש זבח זבח"... ברור שבני עלי סבורים שיש להם זכויות והם יכולים לקחת (או לשלוח את הנערים לקחת) מה שבא להם מתוך מה שהאנשים זובחים ומבשלים. אבל, למרות שהתורה מתייחסת למשפט הכהנים מאת העם כנחלה שלהם, היא לא כותבת   במונחים של לקחת, אלא בביטוים של לתת: "ונתן לכהן הזרע והלחיים והקבה", "ראשית... תתן לו". אמנם מתנות כהונה הם נחלה לכהנים, אבל הם לא באים בדרך כיבוש כנחלת שאר ישראל, ובודאי לא בכיבוש מאת אחיהם. אלו מתנות שניתנות מאת האנשים הזובחים. עד היום קצת תהיתי מדוע הפרשיה הקצרה הזו מוזכרת דוקא פה. אמנם הפרשה בכללותה מדברת על מוסדות ההנהגה הישראלית, ובתור כך הגיוני שלא יפקד מקומם של הכהנים. אבל מה היא מחדשת? אולי היא מזכירה לנו, שבדומה למלך, ואולי אפילו בדומה למוסד השיפוטי העליון במקום אשר יבחר ה', שזכויות שלטון והנהגה הם ל...