פרשן-Data

  אני הרבה פעמים "צופה מהצד" בויכוחים בפייסבוק. לפעמים התחושה היא שהויכוח עקר. כל אחד נמצא בקצה, ולא מצליח ולא רוצה להתקרב לנקודת המבט של הצד השני. הרבה פעמים נראה אנשים שאין ממש מה להתווכח איתם. הם אנשים פוגעניים, חד-ממדיים, עם תמונת מציאות מעוותת (לדעתי, כמובן). גם כשיש להם טענות אמיתיות, הן עטופות בשפה קשה ובחוסר תחכום. אז בשביל מה אנשים מתווכחים איתם? שמעתי פעם, שהויכוח לא נועד בשביל הקצוות, אלא הצגת העמדות נועדה לשכנע את אותם צופים מהצד (כמוני...). פרשת קורח מציפה בפנינו את בעיית הרוב הדומם, הצופים מהצד. יש לנו טרבל-מייקרים, אנשים קולניים (יותר או פחות) שיוצאים באופן ברור נגד הבחירה במשה ובאהרן. לחלק יש טענות כבדות משקל וראויות לדיון, אבל הדרך שבה הם עושים זאת לא ראויה ולא מתאימה, בוודאי כאשר הבחירה במשה באהרן היא בחירה א-להית. הם מאשימים את משה בתוצאות החטאים של העם, כשאת האשמה על כך שלא יכנסו לארץ הם מטילים על ההנהגה ולא על עצמם. והם תוקפים את הבחירה באדם כלשהו, למרות שכל העדה כולם קדושים, כשהמניע הנסתר של כל אחד זה הרצון שלו להיות האיש הנבחר. הבעיה במחנאות קולנית (ומנ...