פרשת קרח - תפקיד הרוב הדומם

 אני הרבה פעמים "צופה מהצד" בויכוחים בפייסבוק. לפעמים התחושה היא שהויכוח עקר. כל אחד נמצא בקצה, ולא מצליח ולא רוצה להתקרב לנקודת המבט של הצד השני. הרבה פעמים נראה אנשים שאין ממש מה להתווכח איתם. הם אנשים פוגעניים, חד-ממדיים, עם תמונת מציאות מעוותת (לדעתי, כמובן). גם כשיש להם טענות אמיתיות, הן עטופות בשפה קשה ובחוסר תחכום. אז בשביל מה אנשים מתווכחים איתם? שמעתי פעם, שהויכוח לא נועד בשביל הקצוות, אלא הצגת העמדות נועדה לשכנע את אותם צופים מהצד (כמוני...).

פרשת קורח מציפה בפנינו את בעיית הרוב הדומם, הצופים מהצד. יש לנו טרבל-מייקרים, אנשים קולניים (יותר או פחות) שיוצאים באופן ברור נגד הבחירה במשה ובאהרן. לחלק יש טענות כבדות משקל וראויות לדיון, אבל הדרך שבה הם עושים זאת לא ראויה ולא מתאימה, בוודאי כאשר הבחירה במשה באהרן היא בחירה א-להית.
הם מאשימים את משה בתוצאות החטאים של העם, כשאת האשמה על כך שלא יכנסו לארץ הם מטילים על ההנהגה ולא על עצמם. והם תוקפים את הבחירה באדם כלשהו, למרות שכל העדה כולם קדושים, כשהמניע הנסתר של כל אחד זה הרצון שלו להיות האיש הנבחר.
הבעיה במחנאות קולנית (ומניפולטיבית) היא פחות האנשים בקצה – קרח, דתן, אבירם ושאר חבריהם. קל לזהות אותם, ולהתמודד איתם. הבעיה היא האנשים שמתסכלים מן הצד. הפוסחים על שתי הסעיפים. המחכים לראות מי "ינצח" בסבב הזה.
כשהקב"ה מציב מראה למשה ואהרן, הוא מציג את התמונה שכל עוד העם הדומם, בא לצפות באירוע בלי להביע עמדה, הוא למעשה חלק מהבעיה. ואולי, כשם שמענישים את אנשי הקצה, כך יש להעניש את העם הדומם שמאפשר להם לערער על יציבות החברה וההנהגה. אבל משה מעדיף להגן על העם הדומם, לא לכעוס על כל העדה, אלא לבודד את הטיפול בקיצוניים (ענישה) ולחנך את הרוב הדומם. אבל לשם כך יש צורך לעשות מעשה.
כשה' רוצה לכלות את העם, ולהשאיר רק את משה ואת אהרן, הוא אומר: "הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע". כשמשה נאבק עבור העם, ה' מלמד שהדבר יעבוד באותו אופן: "דבר אל העדה לאמר העלו מסביב למשכן קרח דתן ואבירם... וידבר אל העדה לאמר סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה". כדי לא להחשב חלק מהבעיה, צריך להיבדל מעליה.
בימים אלו אנו בוחרים איזה 'תוכן' לצרוך – בין אם בצפיה בתכניות של חדשות או ברשתות החברתיות. כדאי לדעת על מה הויכוח ומה הדיונים, כדאי לבסס עמדות וטיעונים, אבל שווה גם להשקיע מחשבה מתי ראוי לסור מעל אהלי אנשים רשעים, לבדל את עצמנו מטענות רעות ושקריות, ואף לחסום השפעות חברתיות מקלקלות.