פרשת פקודי - מדוע משה לא יכול להיכנס למשכן?
פרשתנו מסיימת בפסוקים מעט מפתיעים, כאשר אנחנו מגלים שבסיום מלאכת בניית המשכן, דווקא משה לא יכול להיכנס אליו: "ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן". אחרי שמשה מקבל את המראה של המשכן בהר, ואחראי להוציא את בנייתו לפועל, והוא זה שמסדר את הכלים ודואג שהם ימלאו את ייעודם - שהמנורה תאיר, והשולחן יהיה ערוך וכו', דווקא הוא נשאר מיותם מחוץ למשכן?
פרשנים רבים רואים הקבלה בין משה שנשאר מחוץ למשכן בגלל השכינה, למה שנאמר ביחס להר סיני: "וישכן כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי". גם בהר סיני וגם באהל מועד, ישנה ציפיה שמשה יוכל לגשת באופן מיידי אל הקודש, ומתברר שהוא נתקל במחסום, בענן ה', שמונע את המעבר.
אפשר לחשוב על המשמעות הרוחנית והחינוכית שאפילו הגדול באדם, אפילו משה רבינו, לא באמת יכול לגשת את הקודש בכל עת, שאפילו הוא צריך זימון, את הושטת השרביט, שתזמן אותו ותזמין אותו לקבל את פני המלך.
אבל אפשר לראות את הדברים מעט אחרת. ר' אברהם בן הרמב"ם קושר את המעמד הזה למעמד הסנה. הוא לא מחבר את הסיפורים סביב קריאת ה' בסנה "אל תקרב הלום", כפי שהיה ניתן לחשוב, אלא מתמקד בתגובה של משה שמסתיר את פניו כי ירא מהביט אל הא-להים. ההימנעות מכניסה אל הקודש היא לא בגלל תמרור עצור שה' שם למשה, אלא בגלל הכבוד והנימוס של משה כלפי ה'. לפי רש"ר הירש, משה לא יכול להיכנס למשכן, כי הוא כעת חלק מהאומה, והוא לא פורץ פנימה עד שהוא נקרא להיכנס. לפי פירושים אלו, שאלת הכניסה אל הקודש היא לא הגבלה א-להית, אלא בחירה אנושית.
אפשר להציע שהבחירה במשה נובעת (בין היתר) מהיכולת שלו להגביל את עצמו, לכבד את הא-להים וגילוי שכינה ולהיות אדם עניו שמחכה שיקראו לו, מחד, והעובדה שקשר את גורלו בגורל האומה, ושמבחינתו ראיית כבוד ה' היא דווקא במסגרת ועבור עם ישראל, מאידך.
תגובות
הוסף רשומת תגובה