פרשת בחוקותי - האם ברית מחייבת ברכות וקללות?

ישנה מחלוקת מעניינת בין הפרשנים בשאלת מקומה של פרשת בחוקותי.

בהיותה המשך לפרשת בהר, שממוקמת בהר סיני, וגם בסיכום הפרשה (הן בסיכום הברכות והקללות והן בסיכום פרשת ההקדשות), התורה קושרת את הפרשה להר סיני. פרשנים רבים מעירים שרוב ספר ויקרא נאמר דווקא באוהל מועד וממילא פרשה זו, שנאמרה בהר סיני, נאמרה לפני רוב המצוות של ספר ויקרא.

ואמנם, הם חולקים מתי בדיוק נאמרות פרשות אלו. לדעת ראב"ע הברכות והקללות כאן הם חלק הברית של הברית שנכרתה בהר סיני בפרשת משפטים. ואכן הפרשה כאן רומזת גם לפרשת משפטים בסיכומה: "אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה".

אמנם, לשיטתו לא ברור מדוע פרשה זו מופיעה כאן, ובעל כרחו כמעט הוא נאלץ להסכים ש"אין מוקדם ומאוחר בתורה".

לעומת זאת, לדעת רמב"ן, הברכות והקללות כאן אינן המשך של ברית סיני של פרשת משפטים, אלא דווקא של הברית שנכרתת מחדש לאחר חטא העגל. משה עולה שוב לסיני כדי לקבל את לוחות שניים, וכדי לכרות את הברית בין ה' לישראל מחדש. וכאן הוא מקבל כבר את הפירוט ("כללות ופרטות") של מצוות השמיטה, שהוזכרה בקצרה בפרשת משפטים (ומעניין לציין שלא ברור אם היא הוזכרה שוב באותו חלק מפרשת משפטים שמופיע שוב סביב נתינת לוחות שניים). יחד עם זאת, הפעם הברית נכרתת באמצעות ברכות וקללות.

רמב"ן מציין שהברית הראשונה נכרתה עם הקורבנות והזאת הדם על בני ישראל, והפעם באמצעות הברכות והקללות.

אפשר להעיר שיש כאן מחלוקת בין ראב"ע לבין רמב"ן האם אכן ברית חייבת להתבסס על ברכות וקללות. אמנם בפרשת משפטים יש הבטחה לברכות - "וּבֵרַ֥ךְ אֶֽת־לַחְמְךָ֖ וְאֶת־מֵימֶ֑יךָ וַהֲסִרֹתִ֥י מַחֲלָ֖ה מִקִּרְבֶּֽךָ. לֹ֥א תִהְיֶ֛ה מְשַׁכֵּלָ֥ה וַעֲקָרָ֖ה בְּאַרְצֶ֑ךָ אֶת־מִסְפַּ֥ר יָמֶ֖יךָ אֲמַלֵּֽא".

הברכות הללו רומזות למה שיקרה אם לא נשמע לקול ה' או לקול המלאך שהוא שולח לפנינו, אך הן לא נאמרות במפורש.

נראה שלדעת ראב"ע הדבר לא מספיק. ברית חייבת להיות כזאת שיש בה ציון של סנקציות במקרה של קיום הברית או הפרתו. גם בברית בערבות מואב נמצא את הברכות ואת הקללות.

אך לדעת הרמב"ן, הברית לא נכרתת בהכרח על סמך הבטחות או איומים בעתיד, אלא היא יכולה גם להתבסס על מעשה של הקרבת הקרבנות והזאת דם. כך גם נכרתה ברית בית הבתרים, ואפשר שגם ברית המילה.

לא חייבים איומים כבסיס לברית. למעשה, עד כה ראינו בעיקר הבטחות של ה' לבני בריתו. גם במרה יש בעיקר הבטחה: "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רפאך". אפשר להבין ממנה מה יקרה אם לא נשמע לקול ה', אבל שוב - הדבר לא נאמר במפורש.

רק לאחר חטא העגל, לאחר שמתברר שבהבטחות לטוב אין די, נראה שיש צורך באיומים מפורשים אודות מה שיקרה כשיפרו את הברית.