פרשת אחרי מות - מה קרה מאז פרשת שמיני?

אחרי מות בני אהרן התורה עשתה "הפסקה מתודית" והכניסה פרשיות של דיני טומאה וטהרה לפני שהיא חזרה לפרשת "אחרי מות", שקשורה בבירור לסיפור מות בני אהרן, ופותחת מחדש את הדיון בדרך הנכונה להיכנס אל הקודש.

נשים לב שמיד אחרי מות בני אהרן משה מזהיר את אהרן ואת בניו שלא ישתו יין ושכר בבואם אל הקודש. מכאן ניתן להבין שהם היו שתויים, או לכל הפחות היו במצב של חוסר בשיקול הדעת. אבל התורה קושרת את הצורך בשיקול דעת לא רק לכניסה אל הקודש אלא גם כדי: "וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר: וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַחֻקִּים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֲלֵיהֶם בְּיַד מֹשֶׁה". הדרישה לא לשתות יין לא משרתת רק את השירות בתוך הקודש פנימה, אלא מפנה את מבטם של אהרון ובניו הנותרים כלפי חוץ - לשם הוראה לעם.

ואכן, הפרשיות הבאות קשורות לנקודה הזאת - לדעת להבדיל בין הטמא לבין הטהור ולהורות את ההבדלים הללו לבני ישראל. כך נמצא בסוף המאכלות האסורים: "לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר וּבֵין הַחַיָּה הַנֶּאֱכֶלֶת וּבֵין הַחַיָּה אֲשֶׁר לֹא תֵאָכֵל", ובסוף פרשיות המצורע: "זֹאת הַתּוֹרָה לְכָל נֶגַע הַצָּרַעַת... לְהוֹרֹת בְּיוֹם הַטָּמֵא וּבְיוֹם הַטָּהֹר זֹאת תּוֹרַת הַצָּרָעַת".

כאן אנחנו מגלים שתפקידם של הכהנים הוא לא רק להיכנס אל הקודש, אלא לדעת לעמוד על הגבולות, ולעזור לאחרים גם לדעת מתי הם טמאים ומתי הם טהורים, ואיך הם ניגשים לקודש.

בסוף פרשת קדושים אנחנו נגלה, שהיכולת להבדיל לא נשארת נחלתם של הכוהנים, ולכל העם נאמר "וְהִבְדַּלְתֶּם בֵּין הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה לַטְּמֵאָה וּבֵין הָעוֹף הַטָּמֵא לַטָּהֹר וְלֹא תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי לָכֶם לְטַמֵּא. וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי".

לכהנים יש תפקיד בעם. הוא לא להיכנס לקודש על חשבון אחרים, ואפילו לא רק להורות אחרים. תפקידם להנגיש את הידע לאחרים, כדי שעם ישראל כולו ידע להבדיל, וכדי שעם ישראל כולו יוכלו להיות קדושים.