פרשת פנחס - דברים שמתחבאים במספרים

 בספר במדבר יש לא מעט רשימות ומספרים, והנטיה של רבים כשמגיעים לרשימות הללו היא קצת "לעופף" ולתת לשמות ולמספרים לעבור מעל הראש. אבל לפעמים, כשמסתכלים בפנים, אפשר לגלות דברים מעניינים.

בפרשתנו מופיע רשימת שמות נוחלי הארץ. בתוך הרשימה הזאת מופיעים בני יהודה: "בני יהודה ער ואונן וימת ער ואונן בארץ כנען. ויהיו בני יהודה למשפחותם לשלה משפחת השלני לפרץ משפחת הפרצי לזרח משפחת הזרחי". למרות שברור שער ואונן בני יהודה לא יקבלו נחלה בארץ, ולא ניתן לומר עליהם "לאלה תחלק הארץ במספר שמות", הם עדיין כלולים ברשימה. מדוע?

נראה שהדבר קשור למשמעות היבום בתנ"ך. בסיפור ה"ייבום" של ער ואונן שבספר בראשית, הדברים לא הולכים לפי מצוות התורה שתופיע בספר דברים. מי שבסוף מייבם זה האב ולא האח, ולכאורה נראה שהסיפור כולו קשור למעין תרומת זרע למת. ובכל זאת, מצוות התורה על יבום מדברת על השארת שם למת, ובספר רות אנחנו מגלים את הקשר שבין הקמת השם לבין הנחלות.

הכללת שמות בני יהודה המתים בתוך רשימת נוחלי הארץ רומזת שליבום שנעשה בסיפור הזה יש משמעות, וששמות הבנים הללו קמים באמצעות פרץ וזרח שירשו את חלקם. אם נשים לב, סיפור היבום של יהודה ובניו מתרחש בתמנה, בתוך נחלת יהודה, אולי כחלק מהנסיון של יהודה לתפוס מקום בעולם.

מכאן גם ניתן להבין את הפניה של בנות צלפחד לקבל נחלה כדי להקים את שם אביהן, ואת מדרש חז"ל שבנות צלפחד טענו שאם הן לא מקבלות נחלה, יש להתיר לאמן להתייבם כדי להקים את אותו השם. ויפה לגלות, שבנות צלפחד שביקשו להקים שם לאביהן, זכו ששמותם נזכרים גם מספר פעמים בתורה, וגם כחלק מנחלות שבט מנשה (עמק תרצה, לדוגמה).