פרשת במדבר וספר במדבר - תקופות שונות בחיים

 

אני זוכרת בתקופות של הריון, כשהמח כבר לא עובד מאה אחוז (בלשון המעטה), כשהעייפות מכלה כל חלקה טובה, כשהכל לוקח יותר זמן, וכשהגוף לא עושה את מה שאני רוצה ממנו שהייתי חושבת 'עכשיו זה זמני, אבל כדאי להערך לזה שכך יהיה כשתהיי זקנה...'.

אחד הדברים שאיתם אני צריכה להתמודד בחיים, זה שבתקופות שונות היכולות שלי הן שונות. לא תמיד יהיה לי כח ללמוד או להתעמל או להיות נחמדה לאנשים. יהיו ימים שאני ארגיש מלאת מוטיבציה, ואחרים שהעצלות תשתלט עלי. לפעמים אלו יהיו ימים, ולפעמים תקופות שלמות.

יש תקופות שאני מלאת עשיה ומצליחה אפילו איזו טפיחה קטנה על השכם, וימים אחרים שבהם לקרוא את הפיד שלי בפייסבוק מכניס אותי לתחושות קשות לגבי עצמי: למה אני לא ככה? ולמה לא אחרת? ואיך ההיא עושה כל כך הרבה? וגם אני רוצה להיות במקום הזה...

אז אני לא אומרת שלא צריך לפעמים לדחוף את עצמנו גם בימים הקשים (ואולי ה"אחרים" שמשתפים בעיקר בסיפורי הצלחות באמת מצליחים לעשות זאת טוב יותר, ואולי הם רק משתפים בהצלחות, אבל לכולם יש אתגרים בחיים, ותקופות שבהם הם לא במיטבם), אבל קצת חמלה עצמית גם לא מזיקה. וההבנה שהחיים נעים במעגלים. ולא לכולם יש אותן רמות אנרגיה כל הזמן. ולא רואים את ההתמודדויות של אנשים אחרים.

לקראת פתיחת ספר במדבר, אפשר לומר שהתורה רוצה להגיד בדיוק את זה. לא ראי עבודת ה' בזמן שקרובים מאוד לקב"ה במדבר, כמו עבודת ה' כשבונים בית בארץ ישראל. לא ראי המתח הדתי  של אנשים שגרים כפסע מהמשכן, כראי ההתמודדויות הרוחניות של מי שעליה לרגל שלש פעמים בשנה היא פרוצדורה עבורם. וגם במדבר, המתח הרוחני משפיע בצורות שונות – יש שיחפשו ריגושים מסוכנים ויגיעו לכדי מצב של אשה סוטה, ואחרים שיתרגמו את המתח הדתי לקירבה גדולה יותר למקדש, ולנדר הנזירות. לפעמים יגיעו לשיעמום ולתלונות, ולפעמים יחפשו אכילה רגשית. ולפעמים, ידעו גם לצאת לקרב על ארץ ישראל, ואפילו לומר שירה.

גם התורה, במסגרת מועדי ישראל, תכוון רגשות שונים לזמנים שונים, ולא תצפה שכל הזמן נרגיש אותו דבר. ולפעמים לא נרגיש, ונעשה מאמצים בכיוון, כדי לעורר את הרגש.

גם ימים של מלחמה שונים מימים של שלום. כמו בתקופת הקורונה, אנשים שונים יתמודדו בצורות שונות, כי גם האתגרים שלהם וכוחות הגוף והנפש שלהם שונים. התורה קוראת לנו לשאוף קדימה, לחפש קרבת ה' בצורה הנכונה ולעשות טוב, וגם לדעת להתלונן נכון ולחפש תיקון למציאות (לא ראי התגובה לטמאים שמבקשים פסח שני כראי התגובה לגידופי המקלל, או לבקשת הבשר). לא תמיד לחפש את הזכויות וההצלחות של קבוצות אחרות מועילה, ופעמים רבות אנחנו גם מעלימים עין מהסיכונים והמחירים שהם משלמים (כך אנחנו נחשפים לסיכונים של משפחות הקהתי ושל משפחות הכהונה, ולא רק למשא המיוחד שזכו לו). בסופו של דבר ספר במדבר מראה שהחיים הם מסע, ושלפעמים צריך גם מנוחה, ולא תמיד נדע מראש כמה זמן אנחנו באמת צריכים לנוח... הגמישות הזאת בתוך התורה, שהביאה לנו ספר של חוקים בתוך ספר של חיים, היא חלק מהקסם שלה, וסוד גדול של החיים.