פרשת בלק - מה זו ברכה

 יש כמה סוגים של ברכות בתורה. יש ברכה שהיא דבר ממשי, חפץ, שאפשר לתת רק כשזה נמצא ברשותך. כך עכסה תובעת את אביה כלב: "הבה לי ברכה, כי ארץ הנגב נתתני, ונתת לי גולות מים". עכסה מבקשת ברכה ממשית, נחלה עם מקורות מים.

יש ברכה שהיא הענקה של פוטנציאל. בעת בריאת העולם ה' ברך את העופות והדגים, ולאחר מכן את האדם בברכת "פרו ורבו". ברכה זו של ה' מעניקה פוטנציאל וכוחות למבורכים.

ה' גם מברך את אברהם בברכת הזרע, ומוסיף לכך גם את הברכה של הארץ, כפי שנראה אחר כך כשיצחק "מברך" את יעקב ומעניק לו את "ברכת אברהם": "ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את ארץ מגוריך אשר נתן א-להים לאברהם". למעשה, הן את פוטנציאל הילודה המרובה (ברכת הזרע) והן את ארץ ישראל (ברכת הארץ) ה' הוא שמעניק, לאבות, ואחרי שיש את זה בידם הם יכולים להעביר את זה הלאה.

אמנם, יש גם אנשים שמברכים את ה', כמו יתרו: "ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה"... אבל, יש להניח שהכוונה בכך הכרה בגדולתו של ה', ואולי בכך שהוא מקור כל הברכות.

כמו כן, יש אנשים שמברכים אנשים אחרים, אבל הם למעשה לא מעניקים ברכה, אלא מתפללים לה', מקור הברכות, שהוא שיברך (ויעניק כפי שהוא יכול) לאחרים. כך הכהנים מברכים את העם בלשון: "יברכך ה' וישמרך". הם לא נותנים את הברכה, אלא רק מהווים צינור לברכה הא-להית, שכן הברכה מעניקה דבר שרק מי שיש לו את היכולות יכול לתת.

אז מה בלעם חשב לעצמו? שיצליח לקלל (קרי, לקחת מהפוטנציאל הטוב, או להכניס פוטנציאל למשהו רע שיקרה)? למעשה, הוא לא חשב כך, והוא חזר על זה שוב. בלעם קובע נחרצות: "מה אקוב לא קבה א-ל". האדם לא יכול לתת או לקחת בניגוד לרצון של מי שקובע את המציאות. הדבר היחיד שבלעם יכול לעשות זה לנסות להשפיע על הרצון הזה – בבניית מזבחות, בהקרבת קרבנות. אבל גם כאן הוא נחל כשלון כי "לא איש א-ל וינחם".

לבסוף, בלעם מחליט להשפיע על המציאות באופן אחר – להשפיע על הזכות של עם ישראל לקבל את הברכה הזאת, והוא בוחר להחטיא את העם. אם אי אפשר להחליף את הא-ל (או את רצונו) הוא מנסה להחליף את העם... ממנו אנו לומדים שאנחנו לא מקור הברכה בעולם, אבל יש בידינו להשפיע במעשינו על השאלה עד כמה אנו ראוים לזכות לברכה זו.