פרשת חוקת - התבגרות של עם

 

פרשתנו היא פרשה חשובה בתהליך ההתבגרות של עם ישראל. הסיפור הראשון בפרשה הוא סיפור של תלונה על חוסר מים. גם אנחנו, כמו משה רבינו, חשים תחושת דה ז'ה וו. כבר היינו בסיפור הזה קודם. משה מגיב גם בתסכול וגם בחזרה על דפוס מוכר של הכאת הסלע. תלונות ישראל, ותגובת משה, מזכירים את מערכת היחסים התלותית בין העם-משה-ה'.

בהמשך העם כבר יקח אחריות, וכשיתקע בצרה, ינדור נדר לה' כדי לגייס את עזרתו. במלחמה נגד הכנענים, הפועלים הם עם ישראל שיודע לפנות בעצמם אל ה', וגם להבטיח תמורה.

ואמנם, בהמשך נפגוש שוב תלונות ישראל שכבר רוצים להיכנס בארץ, וכל מה שהם רואים סביבם זה את הלחם הקלוקל. כאן ה' מגיב כבר בצורה חריפה, ומלמד אותם בדרך הקשה, שמסביבם גם יש הגנה א-להית שמונעת - בדרך כלל - מהנחשים והעקרבים לפגוע בהם.

בהמשך הפרשה נגלה מחדש את העצמאות של העם, וגם את היכולת שלהם להודות על מה שיש, באמצעות שירת הבאר. כנגד "אז ישיר משה" של יציאת מצרים, בפרשתנו נראה את "אז ישיר ישראל". הנדר והשירה, הם אלו שיהפכו את העם לעם שמסוגל לשלוט בגורלו, תוך הבנה שהכל מגיע מידי שמים, אבל בלי תלות ילדותית בה' ובמשה. מתוך המציאות הזאת הם יכולים להתחיל לכבוש את הארץ, בשלב הזה את ארץ האמורי. 

לקראת סיום שנת הלימודים, נשים לב שתהליכים חינוכיים לוקחים זמן, ולא נמצאים על קו ישר. יש נסיגה והתקדמות, תלונות ועצמאות, שליטה ותלות. אבל טוב להחזיק את המבט הרחב, שרואה את ההתפתחות ומבין שקרה כאן משהו גדול.