פרשת בהעלותך - חשיבות הייצוג והשותפות

 

לפי חז"ל את שבעים הזקנים שהצטרפו למשה בפרשת השבוע בחרו לפי מפתח שבטי. לשיטתם הוא יצא מעט לא שיוויוני, כשלרוב השבטים היו ששה נציגים ולשני שבטים היו רק שניים. אמנם, גם השבטים עצמם לא היו שווים במיוחד בגודלם, וגם אפשר לתהות האם היו נציגים רק של שנים עשר שבטים, או שמא גם לשבט לוי (או לשני שבטי יוסף) היו נציגים בפני עצמם. גם אם המפתח לא היה בדיוק כפי שציירו זאת חז"ל, ברור מהפסוקים שמשה נדרש לחפש אנשים מזקני העם ושוטריו, ואולי אף דרש מבני ישראל (בין אם לצורך הנהגה ובין אם לצורך שיפוט): "אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם", כלומר נציגים של השבטים השונים.  

לא נראה שתפקיד הזקנים (או השופטים) היה לחוקק, אלא יותר להנהיג את העם. אבל כבר אז ברור שאי אפשר לייצר הנהגה שמייצגת רק חלק משכבות העם. כנגד אנשים ממורמרים ומתלוננים, וגם באופן אמיתי, יש צורך בייצוג ובתחושת יצוג. גם משה רבינו, שלא נבחר על ידי העם, היה צריך להתקבל על ידו. התחנה הראשונה של משה המנהיג הטרי לא היתה אצל פרעה, אלא דווקא אצל זקני ישראל.

אולי אחת הבעיות הכי רציניות של ימינו היא העובדה שאנשים לא מרגישים מיוצגים, או לא מרגישים שהייצוג הזה גם גורם לתחושת שותפות. קבוצות רבות מדי חשות שיש אכיפה בררנית, שהצרכים, הרצונות והערכים שלהם לא באים לידי ביטוי, ששיטת הקואוליציה מחד, והפרדת הרשויות מאידך לא נותנת תחושה של איזונים אלא תחושה של "משיכת השמיכה" כך שכולם נשארים בחוץ. במקום לעבוד ביחד (וגם להבין שלא תמיד הערכים שלי יהיו אלו שיבחרו ברוב קולות, וגם לא הצרכים והרצונות), תחושת חוסר ההוגנות מובילה אנשים לפעול כל הזמן לשנות את המציאות בשטח באופן עצמאי. והתורה מלמדת כמה חשובה תחושת השותפות ותחושת הייצוג.