פרשת במדבר - מתח דתי

 

פרשת במדבר פותחת ספר שכולו עסוק במתח המתמיד של עם ששכינה בקרבו. מצד אחד, הלב של העם נבנה ומכיל משכן ומזבח, ומשרתים (לה'? לעם? לחבור הזה שבין ה' לעם?), ומצד שני, יש מחנה מסביב, של אנשים וחיים ויום יום.

אנחנו נפגוש במהלך הספר מתח סביב הרצון להתקרב יותר - בדרך הלכתית, חיובית (וזמנית) של נזיר ובדרך השלילית של קרח המערער על המוסדות הקיימים ורוצה להיות בלב העניינים באופן קבוע.

נמצא את השכינה נכנסת, כמעט בכח, לחדרי חדרים של מי שלא מרגיש מספיק את "זכו - שכינה ביניהם" וערערו על קדושת המערכת הזוגית במחנה שסביב.

ונפגוש את האנשים שבסוף המתח אצלם נשחק, שהתרגלו, שהחלום שלהם נהיה בשר ולא רוח, שמאסו בלחם משמים ודווקא חלמו על לחם מן הארץ.

ספר במדבר מזמן עבורנו חיים של מתח דתי על כל יתרונותיהם ונקודות המשיכה שלהם (אולי לא מספיק), עם האתגרים שהם מזמנים וסכנות השחיקה.

קריאת פרשת במדבר לקראת יום ירושלים מזמנת בפנינו לחשוב על מקום הקודש והמתח הדתי בחיינו. איך שואפים לקדושה, בלי שתהיה בנאלית ומובנת מאליה? איך משלבים קודש בתוך החיים בצורה בריאה ומרוממת?