פרשת שלח לך - טיפוסים של הנהגה

 

לצד הנהגתם של משה ואהרן, אנחנו פוגשים בפרשה את הנהגתם של כלב ויהושע. באופן מפתיע, למרות הדומיננטיות של כלב, הוא לא יהיה זה שינהיג את העם לאחר מות משה אלא דווקא יהושע, הפסיבי יותר. מה שמעורר את השאלה האם כל המנהיגים שווים, או שיש מנהיגים ששווים יותר.

מדוע יהושע יהיה זה שיבחר להנהיג את הדור אחר משה?

יש שישוו בין הדיבור המיליטנטי של כלב: "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה", לעומת הדיבור האמוני שאותו מוביל יהושע: "אם חפץ ה' בנו והביא אותנו אל הארץ הזאת". אך אפשר גם ללכת לכיוון אחר ולהציע שדומיננטיות של הנהגה היא לפעמים הבעייתית. היא לפעמים זאת שמעוררת את הלעומתיות, ואולי אפילו את הבעיה מלכתחילה.

כשהמרגלים חוזרים מתור את הארץ ומתחילים לתאר באופן ענייני את מה שראו, אנו נתפסים על המילים "אפס כי עז העם היושב בארץ" וכבר רואים לאן זה מתדרדר. ככל הנראה כך חשב כלב שקופץ ומתנגד "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה". אלא שעד כה אף אחד עוד לא העז לומר כדבר הזה. רק בעקבות דברי כלב אנחנו שומעים את תגובת המרגלים האחרים: "לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו". אפשר להציע שמה שכלב אולי תפס כהקדמת רפואה למכה, היא זאת שיצרה את המכה עצמה.

יהושע מגיב רק אחרי שהעם כבר בפאניקה, וגם אז הוא לא מבטל את תחושות העם, אלא מכניס עוד נתון למשוואה – כוחו של ה'.

אז אמנם כלב ייצג בכבוד את ה' ואת ארצו, ואת רוח הגבורה (האפשרית) של העם, אבל יתכן שהוא גם זה שבעצם ההצהרות שלו גרם לאנשים לבחור צד. אם מי שבטוח בעצמו משוכנע ש"יכול נוכל לה", אז מי שמפקפק, או מי שראה את הענקים ומנסה להעביר את המסר, כבר יבחר לומר "לא נוכל".

הנהגה טובה לא תמיד צריכה לצאת בהצהרות כדי להדגיש נקודה, ובכך לפעמים לעורר מחלוקת. הנהגה טובה לפעמים יודעת לשתוק, לא לעורר דובים מרבצם, ולקבל גם אמירות שפחות נוח לשמוע, בלי לנפח אותם.

בסופו של יום, כלב יכנס לארץ, יכבוש את חלקו ויתמודד עם אויבים קשים, אבל יהושע יהיה זה שיוביל את העם כולו, יעודד ויכוון. בעוד כלב יוגדר שמי ש"רוח אחרת עמו", יהושע הוא "איש אשר רוח בו" בו בחר "א-ל א-להי הרוחות ל*כל* בשר".