פרשת מסעי - דינמיות ויציבות

 מתוך עיון בפרשות הנחלות, בסיפור בנות צלפחד בפרשת מטות, ובהשלמתו על ידי בני מנשה בפרשת מסעי, אפשר לומר שאצל גברים יש יסוד קבוע בעוד אצל נשים יש יסוד דינמי. הגברים מקבלים את הנחלה, אבל גם אחראים לשמור עליה ולשמר אותה. הנחלה עוברת בתוך השבט, וממילא זה מקבע את מקום המגורים לנחלה, וגם אם יוצאים ממנה יש חובה לנסות לזכות בה בחזרה ולחזור אליה אחת לחמישים שנה. הנשים לא מקבלות את נחלת אביהן, והן חופשיות לנוע בין הנחלות. אפשרות הנישואין לבן שבט אחר מכניס יסוד דינמי.

גם בנוגע לזהות הדבר נכון. גבר נולד לתוך זהות מסוימת, ואיתה הוא מגיע ואותה הוא נושא על גבו לכל מקום - בן שבט מסוים, לוי או כהן. אשה נולדת לזהות אחת, אבל היא לא בהכרח מגדירה אותה, ויש לה ניידות מסוימת למשפחה אחרת, שבט אחר וכיו"ב. יש בכך תלישות וחוסר יציבות, אבל גם דינמיות וגמישות.

תובנה זו עשויה לסייע בידינו להבין גמרא במסכת מנחות (קי ע"א): "הביאי בני מרחוק ובנותי מקצה הארץ, הביאי בני מרחוק - אמר רב הונא: אלו גליות של בבל שדעתן מיושבת עליהן כבנים, ובנותי מקצה הארץ - אלו גליות של שאר ארצות שאין דעתן מיושב עליהן כבנות". הגמרא קובעת שגלות בבל - שמתקשה לקום ולחזור מהמקום הנוח שהגיעה אליו - הם כמו בנים שמיושבים. לעומת זאת, שאר הגלויות, יעלו בקלות רבה יותר, כמו בנות, שפחות מיושבות. אמנם, זה בגלל הצרות, אבל זה גם בגלל עמדת הנפש - האם מרגישים בבית וקשה לזוז, או שיש גמישות ודינמיות.

בנות צלפחד, ששמותיהן מעידים על דינמיות (תנועה, ריצה, הליכה וכו'), מבקשות לשמר את זהות המשפחה, ולקבל נחלה, ואכן ה' נענה לבקשתן. אבל בני מנשה האחרים מצביעים על הסתירה - אם הן תקבלנה נחלה, וינשאו לבני שבטים אחרים (כלומר, תחלפנה זהות שבטית), הדינמיות שלהן, תפגע ביציבות של הנחלה והמשפחה. בפרשתנו מתברר שזכות הבחירה של בנות אלו מוגבל, הדינמיות תצומצם, והן ינשאו בתוך השבט. מי שמקבל(ת) נחלה ויציבות, תצטרך להיות מחויבת יותר גם לעניין הזהות המשפחתית והשבטית.