פרשת ראה - הישר בעיני ה', או: מה ה' רוצה?

שאלת מליון הדולר של האדם המאמין  היא: "מה ה' רוצה?".

מכל עבר ניתן לשמוע אנשים שטוענים בלהט 'זו לא היהדות (שלי)' או 'ברור לי שא-להים לא היה רוצה את זה'. אנו נמצא לא מעט ויכוחים וניואנסים – כמה להשקיע ב'בין אדם למקום' וכמה ב'בין אדם לחברו')? האם אנחנו יותר בנים או יותר עבדים והאם ה' הוא יותר אבינו או יותר מלכנו?

משה ניסח את השאלה הגדולה כך: "מה ה' א-להיך שואל מעמך" ודברים דומים אצל מיכה הנביא. ובאמת, מה הוא רוצה מאיתנו? התשובה של משה היא ("רק") ליראה את ה', ללכת בדרכיו, לשמור מצוותיו, לאהוב אותו ולעבוד אותו. מיכה, לעומת זאת, התרכז ב'עשות משפט, אהבת חסד והצנע לכת עם א-להיך'. כבר כאן יש לנו מתח מסוים בשאלה במה להתרכז, אלו עובדי ה' אנו רוצים – וצריכים – להיות?

אבל בפרשתנו יש ניסוח אחר, וכשעוקבים אחריו מגלים משהו מעט מפתיע.

הפרשה שלנו עוסקת בשאלה מהו "הישר בעיני ה''?

בפרשה שלנו משה מזהיר ומאשים את העם באופן מפתיע "לא תעשון ככל אשר אנחנו עשים פה היום איש כל הישר בעיניו" (דברים י"ב ח). כאילו שעם ישראל (ומשה), ערב הכניסה לארץ, עושים "מה בראש שלהם". השימוש בביטוי הזה באירועי השפל של תקופת השופטים: "בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה" רומז לנו שלעשות 'איש הישר בעיניו' זה לא דבר חיובי במיוחד.

משה מנגיד את 'היום' ואת 'איש הישר בעיניו' לדרישה לזבוח במקום אחד "אשר יבחר ה'". האם זה אומר שבימיו של משה, אנשים זבחו איפה שהתחשק להם? באופן מעט אירוני, חז"ל למדו מכאן דווקא את היתר הבמות. מתוך דבריו של משה הם למדו שלזמן מוגבל, עד בחירת 'המקום' כשיגיעו "למנוחה ולנחלה", באמת כל אחד יוכל לזבוח היכן שירצה, ובכך לעשות 'איש הישר בעיניו'. לעומת זאת, רשב"ם סבור ש'היום' כשכל אחד עושה 'הישר בעיניו' זה כי יש לעם נגישות תמידית למשכן, שנע איתם ממקום למקום. לפי שני הפירושים הללו, יוצא שנגישות תמידית להקרבת קורבנות, לקודש ולרוחניות היא "איש הישר בעיניו".

וכאן מגיעה ההפתעה הגדולה. כי בהמשך הפרק אנחנו נמצא פסוקים שגם הם עוסקים במה ש'ישר' – "כי תאוה נפשך לאכל בשר בכל אות נפשך תאכל בשר... רק חזק לבלתי אכל הדם... למען ייטב לך ולבניך אחריך כי תעשה הישר בעיני ה'" (שם כ-כה). כלומר, מה נחשב 'הישר בעיני ה''? מנגל! כשאדם אוכל בשר מחוץ למקום המקדש, בחצר ביתו, אבל נזהר לעשות זאת לפי הכללים שה' קבע, זה 'הישר בעיני ה''.

הפרשה מלמדת תובנה מפתיעה לגבי מה ה' רוצה ומה 'הישר בעיני ה''.

קודש תמידי, משכן "בחצר האחורית", עבודת ה' (דרך קרבנות) נגישה וזמינה הם "איש הישר בעיניו". אבל מה שישר בעיני ה' זה שאדם מתאוה לאכול בשר, ואוכל אותו, תוך כדי הקפדה על אי אכילת הדם. "הישר בעיני ה'" הוא קיום מצוות באופן יומיומי בנאלי, בתוך עולם החומר (ואין חומרי מאכילת בשר), בלי 'רעש וצלצולים' של חוויות רוחניות. זאת בניגוד לאינטואיציה הבסיסית של הרבה אנשים, שמחפשים בעבודת ה' חוויות של הקרבה, תחושה תמידית של קירבה ו"רוחניות מזוקקת".

הפרשה מלמדת אותנו שהתורה מלווה אותנו בתוך החיים עצמם. בעוד הקירבה וההקרבה מוגבלים בזמן ובמקום, דווקא קיום המצוות בתוך עולם החומר הוא הקיום האולטימטיבי של הישר בעיני ה'.