פרשת ראה - הישר בעיני ה'
מהו
"הישר בעיני ה''?
בפרשה
שלנו משה מזהיר ומאשים את העם באופן מפתיע "לא תעשון ככל אשר אנחנו עשים פה
היום איש כל הישר בעיניו". כאילו שעם ישראל (ומשה), ערב הכניסה לארץ, עושים
"מה בראש שלהם". זה אף נשמע שלילי. מתוך ההנגדה בפסוקים לזביחה במקום
אחד "אשר יבחר ה'", חז"ל למדו מכאן היתר במות (מוגבל בזמן, עד
בחירת המקום כשיגיעו "למנוחה ולנחלה"). אבל רשב"ם סבור שהכוונה
לנגישות תמידית למשכן, שנע איתם ממקום למקום. כלומר, נגישות לקודש ולרוחניות היא
"איש הישר בעיניו".
מעניין
להשוות את הפסוק הזה לפסוקים בסוף פרק י"ב – "כי תאוה נפשך לאכל בשר...
רק חזק לבלתי אכל הדם... לא תאכלנו למען ייטב לך ולבניך אחריך כי תעשה הישר בעיני
ה'". משמע מכאן שקודש תמידי, משכן "בחצר האחורית", עבודת ה' (דרך
קרבנות) נגישה וזמינה הם "איש הישר בעיניו". אבל מה שישר בעיני ה' זה
שאדם מתאוה לאכול בשר, ואוכל אותו, תוך כדי הקפדה על אי אכילת הדם.
נראה
מכאן ש"הישר בעיני ה'" הוא קיום מצוות באופן יומיומי בנאלי, בתוך עולם
החומר (ואין חומרי מאכילת בשר), בלי "קיצורי דרך" רוחניים.
דברים
אלו מהווים ניגוד לאינטואיציה הבסיסית של הרבה אנשים, שמחפשים בעבודת ה'
"רוחניות מזוקקת". יש כאן דרישה תובענית מצד אחד - לקדש את החומר,
ולראות בקיום המצוות בתוך עולם החומר את הקיום האולטימטיבי של הישר בעיני ה'. מצד
שני יש כאן גם בחירה בחיים והצגה של התורה כתורת חיים.
תגובות
הוסף רשומת תגובה