החזרה לבראשית מתוך מבט על ברכה וקללה

 

אנחנו חווים בשנה האחרונה הרבה ברכה וקללה שמשמשים בערבוביא.

הברכה והקללה מוזכרים בספר דברים כתלויים בבחירה בין החיים והטוב למוות ולרע, כסוג של משוואה שטבועה בעולם.

כשפותחים מחדש את התורה, מתוך מבט על עולם של ברכה וקללה מגלים שגם ספר בראשית פותחת ביסודות הללו. לצד עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע, שאכילה ממנה מובילה למוות, גם הברכה והקללה משחקים תפקיד חשוב בסיפור הבריאה.

באופן מעניין למדי, אפשר לראות את הברכה נוכחת מיד. ה' מברך את העופות והדגים בפריה ורביה. ה' מברך את האדם שיפרו וירבו, ימלאו את הארץ ויכבשוה. התשתית של העולם היא ברכה. בהמשך, באופן מיוחד ה' יברך את השבת.

את הקללה נמצא אחר כך. לאחר חטא האדם, ה' מקלל את האדמה – "ארורה האדמה בעבורך", ובהמשך האדמה תשוב ותהיה במוקד הקללה בעקבות חטאו של קין – "ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה". לא ברור אם האדמה מקוללת יותר, אבל עם מיקוד בקשר לקין, או שקין מקולל ביחס שלו לאדמה. אבל ניתן לראות שבעוד העולם מתחיל מברכה – לבעלי חיים, לזמן, וגם לאדם עצמו, את הקללה ה' מנסה להרחיק מן האדם – האדמה ארורה.

לקללה גם יש תפקיד. אפשר לראות שהקללה באה בהקשר של החטא, אבל גם נועדה למנוע אותו. אם הנחש יצר קשר עם האשה כדי להחטיא אותה, ה' יכניס בינו לבינה וזרעה איבה, כדי שהקשר הארסי לא ישנה. אם האשה החטיאה את האדם, ה' מכניס ממד חדש למערכת היחסים, שיאפשר לאדם לשלוט באפשרות ההחטאה (כתבתי על זה באחד הפוסטים האחרים). וכך, כשהאדם לקח מהאדמה את מה שלא היה שלו לקחת, ה' הרחיק את האדם מן האדמה, כדי שיתאמץ לקבל את מה שמגיע לו.

גם החטא של קין, שקשור לתחושת הבעלות על האדמה (ואולי גם על א-להים), יתוקן באמצעות קללת האדמה, שלא תתן את כוחה לו.

אז הברכה היא ראשונית יותר, היא לא מותנית, היא רחבה. ואילו הקללה ממוקדת וממוקדת מטרה. גדולה מידה טובה ממידת פורענות. ה' ברא את העולם מתוך רחמים ומתוך חסד. מתוך רצון לטוב. ולוואי שנצליח ליצור עולם שהטוב הזה מצליח להאיר במלוא עוזו.