פרשת נח - נח ומבחן המרשמלו

 בעולם החינוך והפסיכולוגיה מוכר מבחן המכונה מבחן המרשמלו. מציעים לילד מרשמלו אחד עכשיו, או שניים אחרי כמות  מסויימת של דקות, שבו הוא לא אוכל את המרשמלו הראשון שעומד לו מול העיניים. מבחן המרשמלו מנבא הצלחה של ילדים בהמשך, כי הוא מזהה את היכולת לדחות סיפוקים. את האפשרות להניח לכאן ולעכשיו בשביל לקבל משהו טוב יותר אחר כך.

הרהרתי בעניין הזה השבוע כשחשבתי על נח. נח יוצא מהתיבה וצריך לעבוד. הוא צריך להתחיל לחרוש ולזרוע, ולנטוע כדי שיהיה לו מה לאכול.

[שמעתי את הרב מדן שאומר שהסיבה שלנח הותרה אכילת בשר זה כי לא היה שום דבר אחר לאכול בינתיים. זה רעיון מאוד מעניין, אם כי לא בטוח שבזמן שלוקח לגדל חיטה אפשר להסתפק באכילת בעלי החיים הטהורים שהיו בתיבה. כמה זה יוצא? יותר סביר בעיני, שנח מראש היה צריך לקחת לתיבה אוכל גם לזמן השהות בתיבה, וגם לזמן שלאחריה, בבחינת "וציויתי את ברכתי לכם... לשלש השנים". אמנם, הגיוני שגם זה לא יספיק ושצריך גם וגם].

והתורה בוחרת לספר לנו שנח נטע כרם. אולי הוא גם זרע ונטע דברים אחרים, אבל על הכרם התורה בוחרת לספר לנו.  כמה אנרגיות ומשאבים היה נח צריך להשקיע כדי להגיע לתוצרת הזו של היין!

אני תוהה לעצמי האם נח נטע כרם כדי שיוכל לנסך יין יחד עם הקרבנות, כדי שיוכל לחגוג את החיים, אבל היה קשה מדי, ובניית חיים חדשים היתה מתישה מדי ומייאשת מדי, אז בסוף הוא לקח הכל והשתכר. או שמא הוא נטע את הכרם כי מראש הוא ידע שהוא הולך "לדפוק את הראש"? שמא נח גייס את הכישורים הללו של דחיית סיפוקים ולעבוד לקראת משהו, רק כדי לדפוק את הכל בסוף?

מראש הוא השקיע רק בשביל זה. ולא הבין שה' הציל אותו מהתיבה כדי שיבנה כאן משהו מחדש.

לפעמים אני רואה אנשים שמשקיעים המון אנרגיות רק כדי "להראות להם", או רק כדי להשיג דברים מטופשים וחסרי משמעות. יש להם כוחות, הם מסוגלים, אבל הם ממש לא מנתבים אותם למקומות שיקדמו אותם, אלא לוקחים אותם ומשקיעים אותם בדברי הבלים. יש שמגדירים אושר כאשר יש לאדם מטרה שעבורה הוא מוכן לעבוד. האם מטרות מהסוג הזה מסיבות לאנשים אושר? נראה לי שגם להגדרת המטרה יש משמעות.

אני חושבת על כמה אנרגיות ומשאבים הקב"ה נותן לנו והאם אנחנו מנצלים אותם כדי לבנות כאן משהו טוב יותר, או שמכלים אותם על דברים מתכלים שרק יכלו אותנו?