"כיבוד הורים" או כיבוד הורים - הרהורים לפרשת בראשית
לפני כמה זמן סיפרתי לחברה שהיא גם חברת משפחה שאני הולכת לבקר את אבא שלי בבית החולים. כשסיפרתי לאבא שלי שהיא הופתעה לשמוע, הוא אמר: "מה, היא מופתעת שאת מכבדת הורים?". אני דווקא חושבת שהיא הופתעה כי היא לא ידעה שהוא בבית חולים. אבל התהיה של אבא שלי דווקא הפתיעה אותי, כי לא כך אני הייתי מנסחת את זה.
הלכתי
לבקר את אבא שלי בגלל שהוא חשוב לי. וכך אני מתאמצת עבור הזוגיות שלי, אבל קצת
נרתעת מהשימוש בביטוי "בשביל שלום בית". אני משתדלת לתת צדקה, אבל
לפעמים אני סתם עוזרת לאחרים, ואני מנסה להיות נחמדה, ולאו דווקא "גומלת
חסדים".
כמו
בדברים רבים, שאלת השפה היא שיקוף של שאלה תיאולוגית, האם לקשור כל מעשה טוב למעשה
דתי (וכל מעשה רע ל"עבירה"). דבר זה נתון במחלוקת הפרשנים סביב סיפורי
הבריאה, כשברור שהאכילה מעץ הדעת טוב ורע היה 'אסור' ונגד 'צו א-להי' אבל לא ברור
האם אכן היה ציווי ברור לפני שקין נענש על הריגת הבל (איסור שיופיע בהמשך כשנח
ובניו יצאו מהתבה).
לפי
חלק מהפרשנים וההוגים כבר אדם הראשון צווה במה שאנו מכונים 'שבע מצוות בני נח', אך
לא מעט אחרים סבורים שמהסיפורים עצמם ברור שהקב"ה מצפה מהאנושות ל'דרך ארץ'
עוד לפני שניתנת 'הוראה' או תורה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה