פרשת בראשית - מתיאור הבריאה לתיאור החטא והתיקון

 

 

סיפור הבריאה סובב כמה פעלים שחוזרים על עצמם – האמירה ("ויאמר א-להים יהי אור ויהי אור"), שלפעמים גם נלווית לה עשיה ("ויאמר א-להים יהי רקיע... ויעשה א-להים את הרקיע"); קריאת השם ("ויקרא א-להים לאור יום ולחשך קרא לילה", "ויקרא א-להים לרקיע שמים" וכו'); הראיה ("וירא א-להים כי טוב") שאולי גם מעניקה ממשות ועמידה למה שנוצר (ובגלל זה אולי ביום השני ה' עוד לא ראה כי טוב, כי מלאכת המים לא הושלמה, והיה צריך להקוות את המים ביום שהוקדש ליבשה, וממילא הראיה חיכתה ליום הבא), ולבסוף – הבדלה ("ויבדל א-להים בין האור ובין החושך", "ויהי מבדיל בין מים למים"). לא תמיד ההבדלה היא במילים הללו, לפעמים מעין הפרדת המים מהיבשה, וכיו"ב. יש גם פעולות של חיבור – כל המים יחד לכדי 'ימים', ברכת הפריה ורביה וכיו"ב.

האדם עצמו אמור להמשיך את מעשה הבריאה – אחד התפקידים הראשונים שלו (לצד עבודה ושמירה) הוא קריאת שם לשמות. קריאת השם היא בפועל סוג של הבדלה. גם האדם היה צריך לעבור תהליך של הבדלה והפרדה כדי 'להתחבר מחדש'.

אבל כאן בדיוק הכשלון של האדם. על האשה נאמר 'ותרא האשה כי טוב...' אך היא ראתה את זה על העץ שהיה אסור לאכול ממנו. והאדם מתוודע ליכולת הבחירה בין טוב לרע, רק כשהוא לא עושה את ההפרדה ולא מבדיל את עצמו מן העץ האסור.

בעיקר הבעיה בחטא, קשור לתגובת השרשרת של מערכות יחסים בעייתיות. מכיוון שכך נראה שהתגובה הא-להית נוגעת בנקודה הזאת. פחות בהאשמת האחר, ויותר בעצם העובדה שיש כאן מערכת של החטאה.

כך הנחש מקבל עונש לאכול מן העפר, אך גם נידון ל'ואיבה אשית בין זרעך ובין זרעה'. כתיקון למערכת היחסים (החיבור הבעייתי) בין הנחש לאשה, ה' מייצר בינם הבדלה. לצד העצבון שנכנס לתוך הייחודיות של האשה בהריון ולידה (שנדרשים ביתר שאת בעולם שיש בו מוות), ה' אומר לאשה 'ואל אשך תשוקתך והוא ימשול בך'. מתוך השוואה לדברים דומים שנאמרו לקין 'ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו', שנאמרו על היצר או החטא, ועניינם – כך נראה – שעל אף שהיצר ינסה לפתות את קין, הוא יוכל לעמוד בפיתוי, כך משמע שה' אומר לה', שגם אם תנסה לפתות את האיש, הוא יוכל לעמוד בפיתוי. לאו דווקא יצירת מערכת כוחות חדשה של איש שמושל באשה, אלא איש שיכול לעמוד בפיתוי ובהחטאה שהאשה עשויה להעמיד בפניו.

וכנגד הלקיחה שנאסרה עליו מפרי האדמה, ה' סוגר בפני האדם את ברכת האדמה ומקשה אותה עליו. הוא לא מקולל בעצמו, אבל האדמה שארורה בעבורו, תוסיף עצבון לחייו, עד המוות שעוד יגיע.

ממילא מתברר, שהאדם ואשתו, שראו טוב במה שלא טוב עבורם, ולא ידעו להבדיל בין המותר לאסור, ובמיוחד התחברו לרעה, ילמדו על נפרדות (דבר שלא מעט אנשים רואים בו גם איום) ויצטרכו לבנות מחדש את מערכות היחסים ביניהם ובינם לבין האדמה ושאר פיתויים.