פרשת נח - משמעות הכנסת הבהמות הטהורות

 

שני ציוויים נאמרו לנח בנוגע לחיות שיכנסו לתיבה – האחד נוגע לזכר ונקבה מכל בעלי החיים. בתחילה נאמר לו שיביא אל התיבה שנים "מכל חי", אך מיד נאמר שהעוף, הבהמה והרמשים יבואו בעצמם. בהמשך שוב נאמר לנח להביא איתו שבעה שבעה מכל הבהמות הטהורות ומכל עוף השמים (כאן קצת דו משמעי בשאלה אם מדובר דווקא על עופות טהורים), ועל שאר בעלי החיים נאמר שבאו שנים שנים אל התיבה.

הצלת בעלי החיים ככלל נעשתה בתוך תיבת נח, אבל עם הכוונה א-להית לבעלי החיים. אבל נח צווה באופן אישי לקחת את בעלי החיים הטהורים והעופות. אמנם, לא מסופר בפועל שעשה זאת (חוץ מאמירה כללית שעשה כל מה שצווה), אך מהקרבת הקרבנות מן הבהמות והעופות הטהורים בהמשך, משמע שכך אכן נעשה.

מה המשמעות של בעלי חיים טהורים בעולם ללא תורה?

זו הפעם הראשונה שטהרה מוזכרת בתורה, הפעם היחידה שהיא מוזכרת עד פרשיות הטומאה והטהרה של ספר ויקרא (למעט השימוש בתואר 'טהור' במלאכת המשכן, שם משמע שמדובר על 'נקי' או 'שלם'). לא מעט פרשנים יקשרו את התואר 'טהור' ו'לא טהור' כאן לדיני טומאה וטהרה של המשך התורה.

אמנם, טומאה תוזכר בהמשך ספר בראשית בהקשר של שכם שטימא את דינה. מכיוון שטומאה מוזכרת בהמשך הספר בהקשר המיני, וישנן כמה רמיזות בסיפור המבול, שחטא השחתת הארץ היתה קשורה לבני הא-להים שלוקחים את בנות האדם (בעל כרחן), ואולי אף שאר בעלי החיים השחיתו את דרכם, יש שיראו את בעלי החיים הטהורים ככאלו שלא השחיתו את דרכם. הם 'שלמים', בבחינת המושג 'זהב טהור'.

בין כך ובין כך, אפשר לומר שעצם האפשרות של 'זיהוי' טומאה, היא המשך ישיר של היכולת לדעת 'טוב ורע'.

כשנפגוש את הכהנים בספר ויקרא נגלה שתפקידם 'להבדיל בין קודש לחול ובין טמא לטהור'. עבודת ה', ועבודת השכל בכלל, קשורה ליכולת ההבדלה. זוהי אחת הפעולות המרכזיות שראינו במעשה הבריאה.

כשהאדם רוכש את האפשרות 'לדעת טוב ורע', ובמיוחד כש'ידיעה' מוזכרת בהמשך בהקשר המיני (והאדם ידע את חוה אשתו), ממילא יש לא מעט אפשרות 'לדעת רע'. אולי אחד המבחנים של נח בכניסה לתיבה זה ביכולת לזהות בין טמא לטהור, כהקדמה ליכולת להבין מה זה קודש (בקרבנות בהמשך) וחול ("ויחל נח איש האדמה"?), אך גם כהוכחה שאפשר ללמוד 'לדעת' גם באופן שמבדיל בין טהור ללא טהור, ובין טוב לרע.