פרשת נח - למה להשוות?
שומעת שיעורים על אברהם אבינו ו/או נח, ולא מעט מהם עוסקים בהשוואה בין השניים. משהו בבטן שלי מתכווץ מההשוואות הללו. למה צריך כל הזמן להשוות?
יש משהו בהשוואה שלא רק גורמת לי להרגיש קושי עבור האדם שמשווים אותו (כן, הקשבתי לקב"ה, בניתי תיבה, הצלתי את האנושות, אבל זה לא מספיק לכם?), אלא גם עבור אנשים מסביב ושבאים אחרי. מה, אז אם אני לא אברהם אבינו, אז אני לא שווה? לא מספיק להיות נח? חייבים להיות "הכי-הכי"?
זה מדכא את החשק להתאמץ. ממילא, הרי לא אהיה במקום הראשון. ההשוואה הזאת, שמחפשת את הטובים ביותר, יכולה לעקר דיונים על השליחות של כל אדם, על התרומה הייחודית של כל אדם לחברה, אומרת שאם אתה בינוני, אפילו בינוני-מוצלח, אז אין לך מקום.
עכשיו, זה לא רק מפריע לי בעצם ההשוואה בין אברהם לנח, ומה זה אומר עלי ועל מקומי בעולם, אלא גם בתפיסה של התורה - האם לכך כיוונה התורה?
אמנם, לא נראה שהתורה משווה בין אברהם, יצחק ויעקב, וגם אם אפשר לעמוד על מתיחות ומאבקים בין בני יעקב, לא נראה לי שהתורה אומרת שאחד מהם מוצלח יותר מהאחרים. אולי מוכשר יותר להנהגה או בעל תכונות אחרות, אבל לא מספר אחד שמגמד את כל האחרים. אז אולי זה רק אנחנו שמחפשים להשוות בין השניים?
אלא שנראה שהתורה באמת משווה את נח: "צדיק תמים היה בדורותיו", "כי אותך ראית צדיק לפני בדור הזה". ההשוואה קיימת.
אבל ה' לא משווה את נח לאברהם, אלא משווה את נח לדורו. וזה דווקא הגיוני. כי כשצריך לבחור מישהו שינצל, באמת חשוב שיהיה הכי-הכי. שיהיה מספר אחד. כי אחרת, איך נצדיק את הבחירה שלו ולא את הבחירה של אחרים?
ואז אולי צריך לומר שזה שהוא היה מספר אחד בדור שלו לא בהכרח אומר שהוא תמיד יהיה מספר אחד.
השוואה נוספת תגיע אולי אצל משה רבינו, וגם אז, כדי להצדיק את התפקיד הייחודי והחד-פעמי שלו.
אבל בדורות אחרים לא חייבים לחפש את מספר אחד. יכול להיות שבדורות אחרים אנחנו צריכים אברהמים, וצריכים יצחקים, ויעקבים, ושרות ורבקות ורחלות ולאות, וגם כמה נח-ים. כי בסוף נצטרך את שנים עשר השבטים, ונצטרך אנשים שונים עם כוחות שונים, סוגים שונים של דמויות שאליהם נוכל לשאוף, ומהם נלמד איך לפעול בעולם. ובשביל זה לא חייבים להיות מספר אחד, אפשר פשוט לעשות את הכי טוב עם היכולות והנטיות הנפשיות שה' נתן לנו.
תגובות
הוסף רשומת תגובה