פרשת וירא - המסע של אברהם והמסע שלנו

 

רבים מאיתנו מסתובבים בעולם בשנה האחרונה עם השאלה: "מה אתה רוצה ממני?" "מה אתה רוצה מאיתנו?".

לא תמיד אנחנו אכן יודעים לגמרי מה ה' רוצה מאיתנו, ולאן מוליכים אותנו נסיונות חיינו. נדמה שגם חייו של אברהם אבינו הם מסע לא רק לארץ ישראל ולהר המוריה, אלא מסע רצוף נסיונות לבירור מה ה' רוצה ממנו.

לעתים, מה שה' רוצה ממנו זה שימשיך בדיוק באותו כיוון שהוא כבר התחיל. אברהם ובני ביתו כבר היו בדרך "ללכת ארצה כנען", כשה' קרא אליו ללכת אל הארץ שיראה לו. במובן הזה, ה' העניק תוקף וערך למסע שאברהם כבר התחיל בעצמו. כשה' פונה לאברהם לדון עמו בגורל סדום, זה בגלל שה' כבר מכיר אותו כמי שמלמד את בניו ואת בני ביתו ללכת בדרך ה' ולעשות צדקה ומשפט. דווקא הראייה של אברהם כבוחר בדרך של צדקה ומשפט מובילה את ה' להתייעץ איתו בענייני צדקה ומשפט.

אבל נראה שבעניינים אחרים, אברהם גם נאלץ לשכלל את ההבנה שלו בעבודת ה'. כשאברהם מגיע לארץ הוא עובר ממקום למקום ובונה מזבחות. באופן מפתיע הוא לא מקריב שם קרבנות, אלא שוב ושוב נאמר לנו "ויקרא בשם ה'". פעם אחת הוא אפילו עושה זאת אחרי נטיעת עץ, ואולי גם כאן הכוונה היא לעץ פולחני, אלא שאברהם לא עוסק בפולחן המוכר של ימיו, אלא בקריאה בשם ה'.

אשר לומר שאברהם אבינו, ממחדשי המונותאיזם בזמנו, ניסה ללמד את העולם שלא רק שה' אחד, ושאין לו גוף ולא דמות הגוף, אלא שהוא גם לא צריך את העבודה הפיזית של קרבנות, עבודה שנתפסה ככזו שבאה לספק את צרכי הגוף של האלילים השונים. לכן, אברהם נוקט בפעולה מתודית בה הוא בונה מזבחות, מסמן נוכחות א-להית, אבל אז חורג מהדגם המוכר של זמנו ונשאר ברובד הרוחני של קריאה בשם ה', בלי עבודה חומרית.

אבל סיפור העקדה מלמד את אברהם ואותנו, שעבודה רוחנית, שיש לצידה גם עבודה חינוכית של צדקה ומשפט, לא מספיקה. ה' מבקש מאברהם להקריב קרבן. אמנם, הוא דורש בתחילה את בנו של אברהם, שיא ההקרבה, הדבר שהכי קשה להעלות אותו על הדעת. אך נראה שהמטרה היתה להטות את הנפש של אברהם לצד הקיצוני, כדי שהוא יגיע בסופו של דבר לדרך האמצעי של עבודה דרך קרבנות, אך לא קרבנות אדם. אפשר לומר שהנסיון של אברהם הוא סוג של התנסות, הכשרה לעבודת ה' שעד כה הוא לא חשב שנדרשת.

אברהם זיהה את יראת הא-להים עם התנהגות מוסרית. במקום שאין יראת א-להים פוגעים בחלשים. אבל ה' מלמד אותו שיראת א-להים היא גם בעבודה של הקרבה, בפולחן לה'. לא כי ה' צריך, אלא כביטוי לקשר עם הקב"ה. ה' לא רוצה רק שינכיחו אותו בעולם הזה דרך קריאה בשם ה', מוסר ומשפט, אלא גם שנעלה ונתקרב אליו.

בימים אלו נדרשת מכולנו הקרבה. כמו אברהם שנאלם מול בקשת ה', ועושה כדבריו גם בלי להבין, כך עומדים אנו באילמות מול האלימות שחווינו. אבל אנחנו עוברים כאן מסע. אנחנו לא לגמרי יודעים מה סופה – אולי ההקרבה כאן היא אחד מול השני, ההקרבה עבור בני אברהם, יצחק ויעקב, הקרבה שתוביל בסוף לקרבה גדולה יותר. אחרי ויכוחים על מי יקרא בשם ה' ואיפה, וויכוחים רבים יותר על ההגדרות של צדקה ומשפט, ה' מבקש מאיתנו לחזור למשהו בסיסי יותר בעבודה הרוחנית – היציאה מעצמנו ומהחשיבה הרגילה שלנו, לבחון מחדש את סדרי העדיפויות, ולהיות שם "בעד עמינו ובעד ערי א-להינו".