פרשת ויצא - מה אפשר ללמוד מהאבות

 

פעם לימדתי בשיעור פרק בתנ"ך וניסיתי להסיק ממנו מסקנות. תלמידה אחת אמרה לי: "אבל זה רק בגלל שהם משה ואהרן!". עניתי לה שבאופן כללי אני מהאנשים שמאמינים שלתנ"ך יש מה ללמד גם אותנו ויש לו רלוונטיות גם לחיים שלנו באופן אישי. השאלה עד כמה אנחנו יכולים ללמוד ולהסיק מהדמויות התנ"כיות באופן כללי הוא לא הנושא שלי כרגע, אלא דווקא הדמויות שאני סבורה שאנחנו ממש לא יכולים ללמוד מהן, והן האבות.

למה אני מתכוונת? בקריאה ראשונית בסיפורי האבות (משהו שהוא נורא קשה לנו כי אנחנו שומעים אותם מגיל אפס, ועוד דרך תיווכים שונים), יש תחושה מאוד לא נוחה, ובמיוחד בכל הנוגע ליחסי אחים, ועל הדרך ליחסי אבות ובנים. הן בסיפור גירוש ישמעאל, דרך סיפור קניית הבכורה ו"גניבת" הברכה, שלא לדבר על סיפורי יוסף ואחיו. עוד היבטים משפחתיים סביב האימהות והשפחות לא פשוטים בכלל.

ולדעתי אלו דוגמאות לדמויות מהתנ"ך שאי אפשר ללמוד מהן. אי אפשר ללמוד מסיפורי האבות הללו, בגלל שהתודעה שלהם היתה אחרת לגמרי מאיתנו. התודעה של האבות היא שהם אבות - הם מייסדים את האומה הנבחרת. המאבק הכאילו קטנוני בין הבכור לבין הצעיר הוא מאבק הרה גורל על הזכות לשאת את שם ה' הלאה. לדעתי, בלי התובנה הזו לא ניתן בכלל להבין את הדינמיקה של הסיפורים השונים - מי יירש את אברהם, מי יקבל את ברכת אברהם מיצחק, ומי ימשיך אחר כך את העם הנבחר?

ואחרי כל זאת, יחד עם ההבנה שהמעשים הללו חייבים להיות מובנים על רקע התודעה המשמעותית של החשיבות לדורות, אי אפשר להתעלם מכך שכל אחד מן המעשים הללו גובה מחיר כבד. המאבק בין בני ישמעאל לבני יצחק, המחירים האישיים הכבדים מנשוא שמשלם יעקב על כך שרימה את אביו, וגם המחירים ששילמו גם יוסף וגם אחיו על המאבק על הבכורה והבחירה.

גם אם לא נוכל ללמוד על המותר והאסור ביחסי אחים תקינים, כי המקום שכל אחד מאיתנו נמצא בו באופן אישי היום כל כך שונה מהעמדה של האבות שלנו, עדיין נוכל ללמוד על המחיר שעשויים לשלם כאשר סוטים לרגע מן המוסר, אפילו אם זה בשביל מטרה טובה, נעלה וצודקת.