פרשת וישב - והרב מימדיות של הטקסט

 

פעם שאלה אותי תלמידה למה התורה לא כתובה באופן ברור יותר. אם התורה רצתה שנדע פרט מסוים, מדוע הוא עולה רק במדרשים או בפרשנות. באמת, לומדים ולומדות רבים מתוסכלים מן העובדה שקשה לדעת באופן חד משמעי את כוונת התורה, ונדרשות השלמות רבות להבנתה. ואפשר להשלים את ההבנה בצורות שונות ואף סותרות.

רמב"ן על פרשתנו נותן הצצה לתשובה אפשרית. כשיוסף מחפש את אחיו הוא מוצא איש שאומר לו "נסעו מזה. כי שמעתי אומרים נלכה דותינה". רש"י הבין בעקבות חז"ל שהם 'הסיעו עצמם' מן האחווה, ושהם מחפשים להתנכל לו. רמב"ן קובע שלא יתכן שהאיש, שחכמים הבינו שהוא מלאך, אומר את הדברים ממש, אלא שיש כאן טקסט שיכול להתפרש לשני כיוונים: "כי האיש גבריאל אשר הגיד לו הגיד אמת, ואמר לשון משמש לשני פנים, ושניהם אמת, והוא לא הבין הנסתר בו, והלך אחר הנגלה ממנו".

אפשר לומר שהרמב"ן מצביע שיש טקסט ויש סאב-טקסט, או שהטקסט עצמו מכיל אפשרויות שונות. לדברי המלאך יש פירושים שונים שכולם אמת. למעשה, גם החלומות של יוסף המופיעים בפרשתנו סובלים פירושים שונים ודרכים שונות להתגשם במציאות. ואפשר אף לומר שהתורה כולה היא רבת מימדים, עם דו-משמעות או ריבוי משמעות מובנית.

יש בכך ממד מתסכל – שאף פעם אי אפשר לדעת על הסוף מה "האמת", אבל גם ממד מרגש, פותח ומאפשר – הדיבור הא-להי הוא רב משמעי, עם אפשרויות הבנה שונות ויישום משתנה. יש נגלה ונסתר, כפי שמסביר הרמב"ן, כשאת הנסתר לפעמים ניתן להבין רק בדיעבד, או רק בהקשבה לרב מימדיות של הדיבור. ואפשר לומר שהעמימות של התורה נועדה לחפש את ריבוי המשמעויות, שיבואו לידי ביטוי בהמשך באמצעות מחלוקות פרשניות בין חכמים, ויאפשרו ליישם את התורה באופנים שונים במציאויות שונות ומורכבות.