פרשת וישלח - יכולת הבחינה העצמית
רבים רואים ביעקב דמות מתרפסת. הוא מתחמק מעימות עם לבן, ונותן לבנים שלו להתמודד מול שכם. גם מול עשיו, עמו הוא נפגש בפועל הוא מתרפס, מנסה להתפייס ולא עומד על שלו.
אבל אפשר לראות את הדברים הללו גם אחרת. בעניין ההתמודדות מול שכם, כתבתי בהזדמנות אחרת. אפשר להאמין בפעולת ההצלה (ואולי אפילו הענישה) בלי לחשוב שהגיע העת לכבוש ערים ולקחת שלל. בשאלת העימות הישיר, נראה שיעקב צריך ללמוד, והמפגש עם המלאך הוא חלק מהלימוד הזה.
אבל ביחס לאופי המפגש מול האחר, נראה שאפשר ללמוד מיעקב דבר חשוב מאוד. כשיעקב עומד בסופו של יום מול לבן, הוא יודע לומר "הייתי בסדר". יעקב בוחן את ההתנהלות שלו - גם ביחס להתנהלות של לבן, וגם בפני עצמו - ויודע לומר שהוא עשה מעל ומעבר. יעקב מסוגל לבחינה עצמית וגם לתחושה שהוא בסדר.
אם כן, כאשר יעקב שולח מתנות לעשיו, משתחווה לפניו, ואף מעט מתנצל על כל מה שיש לו, אפשר שזה לא בגלל אופי מתרפס, אלא בגלל הבחינה העצמית שלו. ביחס ללבן, הוא יודע שהוא בסדר, אבל ביחס לעשיו הוא מסוגל להגיד שהוא לא היה לגמרי בסדר. הרצון של יעקב לפייס את עשיו לא נובע רק מפחד, אלא גם מחשבון נפש.
בימים אלו, שאנחנו מתמודדים במספר חזיתות בעולם, חשוב שנדע לבחון את עצמנו, כיצד היינו יכולים לנהל את יחסי החוץ שלנו בצורה נכונה יותר, להיות מסוגלים לומר שבמקרים מסויימים גם טעינו, ולחשוב מה תהיה הדרך הנכונה - וגם היעילה - לתקן. ובאותה נשימה, לדעת גם לעמוד גאים ולומר 'מגיע לנו', 'זה שלנו', 'אנחנו בסדר'.
ובהמשך לכך, מותר גם לבוא בתביעות לצד השני (באיזו חזית שהיא לא תהיה) ולומר, גם אם פשעו נגדך (לפחות לתפיסתך) בעבר, אין זה מצדיק כל התנהלות. בהפטרה הנביא מציין חשבון פתוח מול אדום. כי לא כל התנהגות בעייתית של העבר מצדיקה התנהלות בעייתית בהווה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה