פרשת ויגש - ראייה לטווח רחוק ורחוק יותר

 אין כמו סיפורי יוסף כדי ללמדנו על קוצר הראות שלנו, ואפילו על קוצר הראות של מי שנחשב כרואה לרחוק.

התורה מספרת לנו כיצד כלכל יוסף את כל ארץ מצרים, ועל הדרך גם השיג רווח גדול עבור פרעה (כל הכסף, הבהמות והאדמות במצרים). רש"י מסביר מדוע יוסף העביר את כל המצרים לערים, ומדוע התורה מספרת לנו זאת וקובע: "ולא הוצרך הכתוב לכתוב זאת, אלא להודיע שבחו של יוסף שנתכוין להסיר חרפה מעל אחיו, שלא יהיו קורין אותם גולים". כלומר, לפי רש"י, החשיבה של יוסף לא היתה על הרווח לפרעה וניהול כלכלת הארץ, אלא נועדה לעזור לאחיו להתאקלם בארץ. אם אף אחד בארץ (למעט הכהנים) כבר לא גר בביתו המקורי, גם אחי יוסף יוכלו "לא להרגיש בבית" יחד עם כולם.

לכאורה יוסף חושב כאן קדימה. הוא משקיע מאמצים לחשוב (וליישם) את הדרך הטובה ביותר לקיים את היעוד אליו נשלח: "כי למחיה שלחני א-להים לפניכם". יוסף כאן מנסה לעזור לה' להגשים את החלומות (כפי שעשה בעצם איסוף התבואה בשנים הטובות לצורך שנות הרעב).

אלא שנראה שלמהלך הזה היו תוצאות נוספות. קשה להתחמק מהתחושה שההתנהלות של יוסף הולידה מרירות גדולה בקרב יושבי הארץ. למעשה יוסף הוא שהופך את מצרים ל"בית עבדים", כשהוא קונה את כל העם ואת קרקעותיהם (לא לגמרי ברור אם האנשים השתעבדו ממש או רק הציעו את זה, אבל אדמותיהם משועבדות לפרעה, וזה כבר מספיק). האם נתפלא שכאן הוכשרה הקרקע להפוך את עמו של יוסף להיות עם של עבדים. כמה קשה יהיה לפרעה החדש לשכנע את עמו שהצרות הכלכליות שלהן נובעות מיוסף ואחיו? כמה קל יותר אחר כך להפוך את היוצרות...

וכל זה, כי יוסף ראה רק חלק אחד של התמונה. ה' גילה ליוסף בחלום את התוכנית שלו, אבל לא את כל התכנית... התכנית המלאה נתגלתה לאברהם בברית בין הבתרים: "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה". אילו היה יוסף יודע שהוא עוזר להגשים את התכנית הגדולה הזו, האם היה עדיין משתף פעולה?

לקב"ה יש הרבה תכניות, ותכניות קצרות טווח יכולות להתהפך בטווח הארוך, רק כדי לשרת טוב יותר בטווח העוד יותר ארוך: "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". לה' יש אורך רוח, לנו יש הרבה פחות. לא תמיד אנחנו מודעים להשלכות הרחבות של המעשים שלנו, ולפעמים טוב שכך. לצד זה, אולי גם נלמד קצת ענווה מחוסר היכולת שלנו לראות תהליכים גדולים מתוך הראיה המוגבלת שלנו.