פרשת ויגש - מה בין כהני פרעה לכהני ה'?

 

שנים רבות כשהייתי קוראת את הפרשה הזאת הייתי חושבת על הפער בין כהני ה' שנותרים ללא נחלה לכהני מצרים שנחלתם מובטחת, ושהם היחידים שלא הועברו מביתם ומנחלתם. הייתי חושבת על הפער שבין החומר (המצרי) לרוח (היהודית). אלא שעם הזמן, נדמה לי יותר ויותר שהעניין הפוך, הדמיון בין השנים רב על השוני.

מדוע כהני מצרים יכלו לשמור על נחלתם? בגלל שלחם חוקם הובטח להם מאת פרעה. לא הנחלה עיקר כאן, אלא הלחם. גם לכהני ה' מובטח לחם תמיד בתמורה או כחלק משירות הקודש שלהם. פועל יוצא מזה שגם ערי הלויים וערי הכהונה נשמרים לעד ונגאלים לעולם.

נראה לי שהשוואת ענייני הכהנים עוזרת לפקוח עיניים למשהו רחב יותר. לא רק הכהנים וחלקם מוזכר בפרק אלא גם הרעיון של מעשרות. לאחר שיוסף קונה את כל אדמות מצרים, הוא עושה איתם הסכם - הם למעשה יהיו אריסים. ארבעה חלקים להם וחלק חמישי לפרעה. למעשה, עשרים אחוז מהכנסותיהם הולכים לפרעה. למה? כי האדמות שייכות לפרעה.

גם אצלנו הרעיון מאוד דומה - בצרוף מעשר ראשון יחד עם מעשר שני / עני, גם אנחנו נדרשים לתת כעשרים אחוזים מהגידולים הקרקעיים לקב"ה (או למי שהוא בוחר שיקבל במקומו). מדוע? "כי לי כל הארץ".

יש דמיון גדול בין התחומים, למעט הבדל אחד קטן - האם הארץ של פרעה או של הקב"ה.

אחת הדרכים להבין (ולו באופן מאוד חלקי) מהי מלכות שמים, היא על ידי התבוננות במלכות בשר ודם. אנחנו כמעט לא חשופים לזה היום, אך יש בתורה תיאורים, וגם בעמים שמסביב, בעיקר בעבר, תיאורים שונים שעשויים לעזור לנו להבין את הרעיון.