פרשת תרומה - טיפ להורות וטיפה על הפרשה
לפני כמה שנים נמאס לי להיות ה'אמא
הזאת' שכל הזמן מחלקת פקודות, כל הזמן 'רודפת' אחרי הילדים שלה, ואז למרות שהיא
עובדת כל היום, מכינה שבת, מארגנת פסח, היא נתפסת כ'אשה הרעה'. והחלטתי לשנות
דיסקט. ביום שישי בבוקר לקחתי דף ורשמתי את כל הדברים שצריכים להעשות באותו יום –
איזה אוכל אוכלים, כל מאכל בשורה נפרדת; אלו משימות נדרשות כל שבת, כל משימה בפני
עצמה; והמשימות המיוחדות של השבוע הזה. והנחתי על השולחן לפני הילדים, ואמרתי – הנה,
תבחרו. מה שאתם מעדיפים לעשות. סיימתם משימה? בואו לראות מה עוד צריך לעשות.
בינתיים גם אני התקדמתי במשימות יחד עם כולם.
כמובן, אין שמחה כמו למחוק משימה מהרשימה
(ולהוסיף משימה רק כדי למחוק אותה, אם במקרה עשינו עוד משהו "על הדרך").
בשבילי הרשימה הזאת היתה הקלה גדולה. אני לא המצווה, והם לא המצווים. זו משימה
שלנו, וכל אחד ניגש, קודם כל, לדברים שהוא אוהב ומעדיף לעשות. זה אנחנו מול הדף,
ולא אני מול הילדים.
דבר דומה יש בפרשתנו, פרשת תרומה. משה
רבינו נותן רשימה לבני ישראל. צריכים חומרים כאלו וכאלו, ואלו ה'מנות' כביכול, או
הכלים, שאנחנו נכין מהחומרים הללו. בני ישראל לא מחוייבים להביא דברים מסויימים.
הם יכולים להסתכל ברשימה, לבחון את המשאבים שעומדים לרשותם, ואת נטיית הלב שלהם
(איש אשר ידבנו ליבו), ואז להביא למשימה המשותפת את החלק שלהם בסיפור.
ברור שכולם חלק מהעסק. המשכן הוא של
כולם. בהמשך גם תהיה גביית חובה (מינימלית יותר) שנדרשת לאדנים, ובהמשך לקרבנות
הציבור. אבל לכל הפחות, בחוויה הראשונית, בכניסה לסיפור, זה הסיפור של כולם, וכל
אחד ניגש אליו עם הדברים שלו שהוא מביא מעצמו. בכך התורה מייצרת תרומה אישית
במסגרת רשימה מוכתבת, שהופכת את כולם שותפים בסיפור גדול.
תגובות
הוסף רשומת תגובה