פרשת פקודי - ומלאכת האיזון בין ערכים

 אולי אחד הדברים היפים בתורה זה מלאכת האיזון בין ערכים שונים. התורה גם מביאה קולות שונים בנושאים רבים, כשבכל נושא אפשר למצוא ניואנסים שונים והיבטים שונים. כך בפרשתנו מתברר שיש חיבור בין 'משכן העדות' ל'אהל מועד'. משכן העדות הוא מקום השכנת לוחות העדות, המעידים על הברית בין עם ישראל לקב"ה, ולחיבור בין שמים וארץ שאירעו במעמד הר סיני. הוא מייצג את ההיבט הסטטי של אותו מבנה שהקימו במדבר. על המשכן פרסו את האוהל, 'אהל מועד', שהוא מקום המפגש בין האדם לבין א-להים. כשהתורה מדברת על 'אהל מועד' היא עוסקת הן בדיבור הא-להי עם משה 'ונועדתי לך שם', והן לעבודת המקדש של הכוהנים, שמתוארת בתואר הזה 'אוהל מועד' דווקא. אם 'משכן העדות' מייצג את הרכיב הסטטי של המבנה, אוהל מועד עוסק במפגש הדימני. בסוף פרשתנו תקרא למבנה כולו 'משכן אוהל מועד' ותייצג בו זמנית את שני היסודות.

אבל לא רק ניואנסים יש בתורה, יש גם איזונים בין ערכים שהם מעט סותרים. כך בפרשת קורח בהמשך התורה אנחנו נמצא את המערערים על הנהגת משה, אלו שטוענים שלמשה יש אינטרסים אישיים ומאשימים את הנפוטיזם שלו. שם נגלה שערעור על הנהגת משה הוא כערעור על הנהגת ה', והדין הוא חמור ביותר. היה ניתן להבין מכך שמשה הוא מעל ביקורת. הוא קיבל את אמון הקב"ה (וגם כמה פעמים בעבר את אמון העם), וממילא יש להניח שהוא תמיד 'בסדר'. אבל פרשתנו פותחת בדין וחשבון שמשה נותן לעם על הכסף שנאסף. חכמים הבינו מכאן את החשיבות של ההנהגה בשקיפות כלפי העם. גם אם תלונות בלתי פוסקות הן לא ראויות, וגם אם ראוי שהעם יתן אמון במשה, אין הדבר פותר את משה בדאגה מתמדת לכך שהאמון הזה יהיה מוצדק.

כמה חשוב בימים אלו לזכור שכל הזמן צריך לחזק את היסודות הסטטיים, את "הבניין המשותף" שמחזיק את עקרונות היסוד של הקיום שלנו, יחד עם מאמץ מתמיד למפגש ולהתוועדות. לחזק את העין הטובה כלפי משרתי הציבור, יחד עם מאמץ מתמיד של אותם משרתים לשקיפות ולבניית אמון. ולוואי שנזכה שתשרה שכינה בתוך בני ישראל.