סיום מסכת הוריות

במסכת הוריות יש שלשה פרקים במקביל לשלשת 'יוצאי הדופן' בעולם של חטאות – בית הדין, הכהן המשיח והנשיא. לכאורה היינו מצפים שכל פרק יוקדש לכל 'יוצא דופן'. אולי גם היינו מצפים (אם היינו מקדישים לכך מחשבה), שהמסכת תלך לפי סדר הפסוקים – כהן משיח, עדה / בית דין, נשיא / מלך.

אלא שהמסכת פותחת בבית הדין – "הורו בית דין", עוברת לכהן "הורה כהן משיח" וממשיכה ל... "כהן משיח שחטא". היא תתייחס לנשיא, וגם תסביר מדוע היא חושבת שהוא המלך, אבל בין היתר היא תגיד שהוא לא באמת חלק מהסיפור. להוראה של בית הדין (עיני העדה) ולהוראה של הכהן המשיח יש משמעות לאומית, בוודאי כשהם טועים. אבל למלך אין סטטוס של 'הוראה'. הדבר נרמז אגב דיון במקומם של הגורמים השונים ביחס לקרבן 'עולה ויורד' כשהמשנה מזכירה 'שהמלך לא דן ולא דנים אותו', כלל שכבר ראינו אותו בפרק השני של מסכת סנהדרין.

בעצם ישנה הרבה הקבלה בין מסכת הוריות לפתיחת מסכת סנהדרין – פתיחה בבית הדין ובמבנה שלו ובתחומי האחריות שלו, מעבר לדיון בכהן הגדול, תוך כדי דיון והשוואה למלך. בשני המקרים הללו, המשניות בעצם מדגישות את החריגות של המלך ביחס למערכת המשפט. הוא לא באמת קשור. הוא לא דן ולא דנים אותו.

אמנם, בתחילת סנהדרין הסיפור מורכב יותר, שכן המשנה גם רומזת, אגב ספר התורה שהמלך כותב לעצמו "וכותב לו ספר תורה לשמו יוצא למלחמה מוציאה עמו נכנס מכניסה עמו יושב בדין היא עמו". כלומר, המלך כן 'יושב בדין' גם אם הוא 'לא דן'. היחס המורכב הזה למלך, שיש לו זיקה לעולם הפורמלי של הדין, אבל בעצם נמצא לידו, מזכיר את העקרונות שנמצא בהמשך בדרשות הר"ן של 'משפט המלך' שעומד במקביל ל'משפט התורה' ומשלים אותו.

המסכת מציגה מערכת מורכבת. היא מדגישה את סמכות בית הדין, ומצמצת את סמכות המלך (בסנהדרין ובהוריות), אבל גם מציינת שהנשיא הוא מלך שכן אין על גביו אלא ה' א-להיו. באופן שכלל אינו מובן מאליו, הם מדגישים את היכולת של בית הדין ושל הכהן לטעות בהוראה, ובמקביל את המלך ששוגג בעולם העשיה.

מערכת היחסים המורכבת בין המערכות השונות באה לידי ביטוי גם בכך שהמסכת פותחת דווקא בבית הדין, ומקדימה אותו לכהן המשיח, אבל מסיימת בכך שהכהן המשיח קודם לפר העדה. בגמרא יוסיפו שהמלך קודם לכהן גדול. הגמרא תמשיך ותדון בדיני קדימויות לעניינים שונים, ובכך תזכיר ששאלה של קדימויות היא גם שאלה של הקשר, ולכל גורם יש העדפה על פני האחרים בתחומים שונים. ממילא, המסכת בסופו של דבר, עוסקת בטעויות ובשגגות, אבל גם באחריות, סמכות ויכולות של תיקון וכפרה, כשלכל גורם יש מקום מיוחד משלו. הדרן עלך.