פרשת האזינו - מחשבות על חינוך ועל הפרשה

 אחד הדברים שאני חושבת עליהם הרבה כאמא זה היחס בין נתינת בטחון עצמי לילדים שלי, לבין הדאגה שהם לא יגיעו לכדי גאווה וחוסר מודעות עצמית. מטבע הדברים, אני משתדלת לתת ביקורת כשהיא נדרשת, אבל אני מתרכזת בעיקר בפרגונים והארת הטוב. טוב, כך לפחות אני חושבת על עצמי... בתור מי ש(כמו רבים מאיתנו) תמיד שומעת ביקורת חזק יותר מפרגון, זה שאני משתדלת לפרגן יותר מלבקר, לא בהכרח אומר שזו החוויה של הילדים. בכל אופן, בעקבות קריאה בהרבה ספרי הורות, אחד הדברים שאני חושבת שאני משתדלת להיזהר מהם, זה לנבור בפצעי העבר ולראות בנפילות משהו שמעיד על מהות הילד. להתרכז במעשים, ולא בהגדרות שליליות.

אז איפה הבעיה?

כשאני ניגשת לתורה, ומרגישה שזה לא בדיוק עובד כך. כמה פעמים ה' קורא לנו 'עם קשה עורף'? כמה פעמים הוא (או משה) מזכיר לנו את חטאינו בעבר, בוודאי לאורך ספר דברים שנכתב ברטרוספקטיבה? ובפרשת האזינו אפשר לראות שיא מסוים – הנבואה אודות החטאים העתידיים, שכנראה ילכו וישנו שוב ושוב. איזה בטחון עצמי זה אמור להעניק לנו כעם? אז נכון, ה' ומשה מדגישים גם את היותנו 'עם סגולה', 'עם קדוש' ועוד ועוד, מתייחסים ליעוד שלנו, לברית שלנו, לאהבת אבותינו. אבל גם שמים חזק על השולחן את הכשלונות שלנו – בעבר ובעתיד.

אז מה עושים עם זה?

אז קודם כל, זה שהעולם החינוכי השתנה בשנים האחרונות, עוד לא אומר שככה זה בהכרח נכון יותר. אולי גם בנוקשות של התורה יש משהו. בטח כשהעולם שלנו מאוד מכיל, ולא תמיד 'דורש' כמו שהתורה דורשת מאיתנו.

אבל אולי התשובה נמצאת גם במקום אחר, כי הרי אותה תורה גם אומרת שאסור להונות את הגר, וחכמים דרשו שאסור להזכיר לו את מעשיו הראשונים. ההזדמנות לפתוח דף חדש ולהסתכל באופטימיות קדימה, מוגשת לכל אחד ואחד מאיתנו.

אז אולי ההבדל הוא ברמה האישית מול הרמה הלאומית. אולי באופן אישי, התורה מעבירה אלינו אחריות מלאה, ואומרת – אתם יכולים להיות טובים, אתם יכולים לבחור בחיים. אתם יכולים לחזור בתשובה ולהשאיר את העבר מאחריכם. אבל ברמה הלאומית, תמיד צריך לזכור את האלטרנטיבה. שיש נפילות, שהן אפשריות. שאנחנו לא מושלמים מעצם היותנו חלק מהעם הנבחר. שהגאווה הלאומית לא תהפוך להיבריס.

ההסתכלות הלאומית לא אמורה להיות מייאשת, אבל יש בה יסוד מפכח. לא להאמין בעצמנו עד יום מותנו, להיות קצת 'אשרי אדם מפחד תמיד'. לחשוש מפני הדרדרות ולקחת אותה בחשבון. ולוואי שהזכרון הזה יעזור שבסופו של דבר נקיים את יעודנו כעם סגולה שראוי וזוכה לפרגון הא-להי.