פרשת בראשית - בין ענישה לדחייה, ובחירת התגובה

 יש לי פינה חמה בלב לקין. קין שמגיש מנחה לה' ומרגיש שהוא נדחה. שמנחת אחיו מתקבלת ושלו לא.

אפשר לקרוא את הסיפור כמו שרגילים, ואז בכלל קין הוא זה ש"חשב על הרעיון" של הבאת מנחה לה', והנה אחיו עוקף אותו. אמנם, אפשר גם לדייק מבין הכתובים, שכשקין הביא מנחה לה' "מקץ ימים", בסוף השנה, הביא כבר "הביא גם הוא" מנחה לה'. אפשר לזהות שהציפיה של קין שה' ישעה אל מנחתו, קשורה בין היתר בכך שה' כבר שעה אל מנחת הבל. גם אז, גם אם הרעיון היה של הבל, האם לא מגיעות לקין נקודות על ההשקעה, על המתנה?

האדם הראשון – האיש והאשה – נענשו כשלא שמעו לצו ה'. האם מגיע לקין להידחות כשהוא לא דייק במתנה לקב"ה?

אז יכול להיות שקין צריך ללמוד את אחד השיעורים הראשונים בהיסטוריה, ש"החיים הם לא הוגנים". ויכול להיות שהוא היה צריך ללמוד להתמודד עם חוסר ההוגנות הזאת של החיים. והתמודדות בדרך של רצח, כשלא מקבלים את מה שרוצים, היא לא ההתמודדות הנכונה.

אבל נראה לי שה' רוצה ללמד את קין משהו נוסף. ה' רואה שפני קין נופלים והוא מציע לו להיטיב. "הלוא אם תיטיב שאת". לפי הבנתי ה' אומר, שאם קין ייטיב, מנחתו תתקבל. קין לא נדחה. והוא בוודאי לא נענש. הוא בתהליך של למידה. ה' אומר לקין שהוא בדרך הנכונה, אבל היא לא מדויקת. וכשלא מצליחים, אפשר לכעוס, ואפשר להתעצבן, אבל ראוי יותר לחשוב איך לשפר ואיך להתקדם. ה' לא העניש את קין על מנחה לא מוצלחת, הוא פשוט אמר לו שהיא *עוד לא* המנחה הרצויה.

בימים אלו של תחילת שנה מחד, ושל חיכוכים לא מעטים בין אחים מאידך, אני רוצה לשוב ולשמוע את קול ה' אל קין, "הלא אם תיטיב שאת". אפשר להיטיב, אפשר לדייק, אפשר לבחון מה יביא טוב לעולם. גם אם לא נמצאים בדיוק בדרך הנכונה, קול ה' קורא לנו להיטיב, להתקדם, לא מתוך קנאה, אלא מתוך אמונה בטוב שיכול לצמוח. בסופו של יום, אנשים שלומדים להיטיב הם לא כאלו שעומדים כל היום בתחרות מול האחים, אלא כאלו שבוחרים לשאת את פניהם ולעמוד לפני בוראיהם.