פרשת בראשית - נח - ארגז כלים חינוכי

 

אחת ההתלבטויות הגדולות של הורים ומורים כאחד, היא כיצד להתמודד עם התנהגות בעייתית וסוררת. כבר כתבתי בעבר שהיום אנו נוקטים בשיטות חינוכיות מכילות יותר, וניתן לתהות לגבי מידת הצלחתן.

באופן מעניין, שתי הפרשות הראשונות בתורה מציגות מגוון דרכי התמודדות א-לוהיות עם בחירת האדם ברע. הקב"ה אמנם מאיים על האדם בעונש אם יעבור על דבריו, אך העונש בפועל שונה מהאיום. האדם נענש לטווח ארוך בקשיי ההיריון, הלידה והפרנסה, אך גם באופן מיידי בגירוש מגן עדן. גם קין יוצא לגלות, לאחר שה' הזהיר אותו שלא להיכנע לתשוקותיו. בסיפור המבול העונש כבר חריף וכוללני, וניתן לתהות גם לגבי אופי העונש של דור מגדל בבל.

אולי אין הכרח לראות כאן סיפורי חטא ועונשו, אלא תהליכי קידום של העולם לקראת טוב יותר. לפי גישה זו, כל תגובה א-לוהית מותאמת לאופי החטא ולמקור הנפשי שממנו נבע.

תמיד ראיתי את האדם הראשון כמי שעבר על צו דתי ו'מרד' בדבר ה'. להגנתו, טען האדם ש"הקשיב", אך לאשתו. השבוע קראתי דבר תורה חכם של חברתי שרה נבנצאל בעקבות רש"ר הירש, לפיו עונש ה"עצבון" של האיש והאישה משמעו שהם לא יקבלו את מבוקשם באופן מיידי, ושהדברים יהיו תהליכיים וידרשו זמן. בעצם, חטאם היה חוסר יכולת לדחות סיפוקים, ו"העונש" היווה למעשה שיעור חשוב לאנושות: ללמוד לעמול ולהשקיע בתהליכים.

אם כן, ייתכן שהאיום המקורי היה מוות (שהגיע לבסוף), אך התגובה הא-לוהית - החינוכית - תאמה את המקור הנפשי שממנו נבע החטא.

לצד זאת, ה' גם "מחליף מקומות": הוא יוצר איבה בין הנחש המסית לבין זרע האישה, ומסדיר מחדש את מערכת היחסים בין האיש לאישה. צעדים אלו נועדו לאפשר להם להמשיך בעולם כשהם פחות מושפעים, ובכך לחזק את בחירתם החופשית.

חטאו המוסרי של קין נבע מקנאה וכעס, אך ייתכן שהוא נשען גם על תודעה דתית פסולה של "מגיע לי" – התפיסה שהעולם אמור להתיישר לפי רצונותיו ("ה' עובד אצלי" ולא להפך). תחושת בעלות זו מובילה לפגיעה באחרים ולהסרת מכשולים בכוח. הגלות, על התלישות שבה, נועדה לחנך את קין שהוא אינו מרכז העולם.

בדור המבול, נראה שה' מבין כי אפסו סיכויי התיקון. הקלקול מוחלט: בני האדם רואים עצמם כ"בני אלוהים" שהכל מותר להם, נכנעים לתאוותיהם ו"לוקחים להם נשים מכל אשר בחרו". ה' מחליט שיש להתחיל מחדש. זהו צעד דרסטי, שאולי אינו רק עונש, אלא צורך הכרחי להמשך קיום העולם. לאחר המבול, ה' אכן מודיע שיפעל מעתה בדרכים אחרות לכינון העולם.

באופן יפה, הפרשה מסתיימת (בסיפור מגדל בבל) בחששו של ה' מהתנהגות בני האדם, והוא מתערב באופן סמוי כדי לכוון את המציאות. בין אם הם חשבו למרוד בו והוא הֵסִיט אותם לכיווני התפתחות אחרים, ובין אם פשוט לא מימשו את תכניתו ליישוב העולם – ה' מציג בפנינו כלי חינוכי נוסף. לא עוד דיבורים, הרצאות, עונשים או כעסים, אלא התערבות עדינה "מהצד", הדוחפת אנשים לכיוונים שהם אולי שכחו מקיומם.

מהי הדרך הנכונה בכל מקרה? כהורים וכמחנכים, נמשיך להתלבט. כפי שראינו, גם לקב"ה לא תמיד יש הצלחות חינוכיות, והבחירה החופשית נותרת בידי האדם. הכלים, עם זאת, מונחים לפתחנו, ועלינו להפעיל שיקול דעת ביישומם במציאות.