פרשת לך לך - 'אני לא אהיה כמו ההורים שלי'

 חנן בן ארי מתפלל שהילדים שלו לא ירשו את השריטות שלו, והאמת היא שיש לא מעט 'ילדים' שמתפללים גם הם שהם לא יהיו 'כמו ההורים' שלהם. 'אני בחיים לא אעשה כמו אמא / אבא' הם שומעים את מבטיחים לעצמם. לחלק זה עובד יותר, לחלק פחות. לפעמים, למרות כל מה שאמרת לעצמך, את שומעת את עצמך עם אותם טונים או מתעצבנת על אותם הדברים.

העניין הוא שגם אם העולם בהחלט אמור להתקדם, ויש גם ברכה בכך שלומדים מהטעויות של ההורים, אנחנו הרבה פעמים לא שמים לב שאנחנו יורשים מההורים שלנו הרבה יותר מאשר רק שריטות. יש לא מעט דברים שאנחנו דווקא שמחים לקבל מההורים שלנו (גם אם לחלק קשה להודות בכך בקול). גנים, ערכים, משמעת עצמית, מנהגים יפים ובעלי משמעות, תפיסות עולם ושל 'איך דברים אמורים להתנהל' באופן כללי, שפות אהבה, נימוסים ועוד. ככל שאנשים מתבגרים, הם בדרך כלל יכולים לראות את זה ולהכיר בזה יותר.

אברהם אבינו הוא האב שלכאורה הכי מסמל ניתוק מבית אבא. הוא מצווה ללכת מארצו, ממולדתו ומבית אביו, ואנחנו מזהים בו את הטיפוס של זה שלא יהיה כמו ההורים שלו. מדרשי חז"ל, שמבוססים גם על פסוקים ביהושע, מעצימים את הניתוק בין העבודה הזרה של בית תרח לאמונה בא-ל אחד של אברהם.

גם כאן, כשמתבגרים מגלים שזה יותר מורכב מזה. אם לא מתחילים את הסיפור ב'לך לך', וחוזרים לסוף פרשת נח, מגלים בתרח איכויות חשובות. הוא קורא לבנו (נחור) על שם אביו, ובכך מבטא הערכה וכבוד לקודמיו. הוא מתחיל את המסע המשפחתי לארץ כנען עוד לפני שאברהם עצמו יבחר בכיוון הזה, תרתי משמע. אז גם אם תרח היה איש של עבודה זרה, שהיה צריך להתנתק ממנה, ערכים אחרים הובילו את אברהם לאן שהגיע בסופו של דבר.

את ההערכה הזאת לבית אבא נמצא בסוף חייו של אברהם, כשהוא שולח את עבדו למצוא אשה לבנו דווקא מ"שם". גם אם יש שם עבודה זרה, וגם אם האשה הזאת תצא למסע 'לך לך' משל עצמה, של ניתוק מבית אבא, יש בבית הזה איכויות רבות שאי אפשר לוותר עליהן, ואפשר לאמץ בשתי הידיים.  לפעמים, המפגש עם משפחות אחרות עם ערכים שונים לחלוטין – כמו המפגש עם עמי כנען והמצרים – עשוי לקדם את ההערכה למקום שממנו באנו.

ילדים מתבגרים לפעמים חושבים שהם ידעו טוב יותר מקודמיהם. גם ברמה החברתית והלאומית, פעמים רבות אנו רוצים להתחיל את הכל "מחדש", לעזוב מאחורינו את העבר, את הטעויות של הדורות הקודמים, חושבים שנצליח לבנות הכל לבד. אברהם מלמד אותנו, שגם כשהופכים לעצמאיים, וגם כשמתחילים מחדש, אפשר להסתכל אחורה, להעריך את מה שקיבלנו, להבין שזה היה הרבה מאוד, ולדעת לחזור לשם ולאמץ את הטוב בשתי הידיים.