הפטרת תולדות - מלאכי א'-ב' - לדעת להסתכל מסביב

 בכל כך הרבה הזדמנויות בחיים אנחנו מתקשים לראות את התמונה הגדולה. אנחנו חיים בתוך מציאות שהיומיומיות שלה יכולה להיות אפרורית ואפילו קצת מאכזבת. הרבה פעמים המציאות תהיה בפער מהחלומות והדמיונות שלנו. אנחנו מדמיינים נישואין מאושרים, ומגלים – לצד בעיות מובנות לכל מערכת יחסים – שזה כולל את הדברים הקטנים של שטיפות כלים והוצאת הזבל. רבים חולמים על הבאת ילדים לעולם – אבל החלומות לא מראים באותה עוצמה את החלפת החיתולים, והתמודדות עם טנטרומים ולילות בלי שינה (ועוד לא התחלנו לדבר על קשיי ההריון). גם כשיש עבודה ופרנסה, אנחנו נוטים פעמים רבות להתלונן על הפקקים והשעות הארוכות.

אם נעצור רגע מתוך המירוץ הזה, ונחשוב לעצמנו – וואו. שום דבר לא מובן מאליו. לא החירות שלנו ואפילו לא החיים שלנו, כפי שלמדנו בצורה כל כך חריפה בשנתיים האחרונות. לא העובדה שיש לנו משפחה / מערכות יחסים / ילדים / עבודה וכו'. ובאמת, גם לא לכולם יש, ותמיד יותר קל להסתכל ימינה ושמאלה ולראות למי יש יותר מאיתנו, ואצל מי הדשא – גם אם הוא סינתטי – ירוק יותר. ואם העולם לא מתנהל כמו בחלומות שלנו, אנחנו עשויים להתאכזב, להרגיש לא אהובים בידי שמים.

בהפטרת השבוע, מלאכי מתמודד בדיוק עם הטענה הזאת – הוא קורא בשם ה', שה' אוהב את ישראל, וישראל – כך מתברר – מרגישים לא אהובים. אפשר לשער שהדבר קשור לכך שישראל (בעצם, יהודה) חזרו לארצם לאחר הכרזת כורש, בנו אחרי עיכובים רבים את בית המקדש, ועכשיו מרגישים את אפרוריות היום יום. זו לא בדיוק המדינה עליה חלמו. לא מרגישים את השכינה כמו בבית ראשון. במציאות כזו, עבודת המקדש לא שונה, ביום יום, משטיפת הכלים והוצאת הזבל.

מלאכי קורא לעם והפעם דווקא ממליץ להסתכל ימינה ושמאלה, ולראות שגם עמים אחרים (במקרה הזה – אדום) חוו חורבן וגלות. גם עליהם עברו דברים רעים. אבל דווקא ישראל זכו ויזכו לבנות את עצמם מחדש. אמנם אדום נשארה על מפת ההסטוריה עוד זמן מה אחרי זה. אבל עם מבט הסטורי מעט רחב יותר, ובוודאי היום – אפשר להדהד שוב את דברי מלאכי. כל כך הרבה עמים היו פה באזור ונעלמו, ואנחנו שבנו ובנינו.

נכון, זה לא בדיוק כמו שחלמנו. בשיבת ציון של ימינו עוד אין בית מקדש, המדינה לא מתוקנת, והערכים הם לא בדיוק אלו שכולם מסכימים עליהם (ובכלל – כל כך קשה למצוא הסכמה בינינו). אז מה? זה עדיין נס גדול! זו עדיין עדות לאהבת ה'. מלאכי מלמד אותנו להרים את המבט מעל חיי היום יום שהרבה פעמים לא מגשימים את כל התקוות שלנו, ולהעריך את הגדלות של מה שכן השגנו ומה שכן קיבלנו. יש לנו מדינה אחרי שנות גלות רבות. עם ישראל – עדיין – חי! איזה מדהים זה! אז נכון, יש עוד מה לתקן. זה לא סותר. יש  בעיות, חלקן הגדול בידינו לתקן ולסדר, לקחת אחריות ולשפר. אבל זה לא סותר את הדבר הגדול שאנחנו חיים בתוכו.