הפטרת ויגש - איחוד נרטיבים

 בשנתיים האחרונות הרגשתי (כמו רבים אחרים) עד כמה פרשות השבוע מקבלות משמעות חדשה מול העיניים שלנו. אבל השנה, דווקא ההפטרות הן אלו שתופסות אותי חזק. זה לא בגלל שאני מלמדת אותן, כי לימדתי הפטרות גם בשנה שעברה. אבל השנה אני פשוט מרגישה שההפטרות, הפרק הבא של הסיפור, מדויק יותר למציאות הנוכחית.

השבוע פגשתי את יחזקאל. הוא עומד שם בגולה ומנבא על איחוד מרגש בין שבטי ישראל לבין יהודה. וזה כמעט מוזר: הרי שבטי ישראל כבר לא באמת קיימים כיישות נפרדת. השרידים שלהם נטמעו מזמן ביהודה, ואולי חלק עוד יחזרו בשיבת ציון, ויאספו על ידי השבים מבבל בדרך לישראל (יש לזה רמזים ב'דעת מקרא', אבל זה עמום).

ובכל זאת, יחזקאל מתעקש: חלק מהגאולה שלכם תלוי בחיבור הזה.

כשצוללים לתיאור של יחזקאל, אפשר לדמיין את זה בהרבה דרכים. ענפים שמוחזקים יחד? לוחות מולחמים בדרך נס? יש פירוש מעניין (של יהודה פליקס ואחרים) שמדבר על הרכבה. כמו בעולם החקלאי – יש כנה ויש רוכב. יש בסיס, ויש ענף שמרכיבים עליו.

במבט ראשון, זה נראה כאילו יהודה הוא ה"פרי", החלק העליון והדומיננטי. הרי כתוב ש"ודוד עבדי נשיא להם לעולם". אנחנו אמנם מדברים על אחדות, אבל ניגשים אליה מתוך תחושת עליונות. אנחנו (יהודה) למעלה, והשאר מחזיקים אותנו, מכלכלים אותנו. אולי העליונות הזאת טבעית, הרי יחזקאל עצמו גלה עם גלות יהודה.

אבל אז מגיע דיוק קטן שמשנה לדעתי את כל התמונה.

יחזקאל אומר שהקב"ה יישב אותנו בארץ "אשר נתתי לעבדי ליעקב". למה דווקא יעקב? למה לא אברהם או יצחק?

חלק מהפרשנים (המלבי"ם, לדוגמה, ופרשנות מודרנית) מסבירים שממלכת ישראל "דילגה" על דוד. הם לא ראו בו את האב הרוחני שלהם, אלא חזרו אחורה, ליעקב אבינו. זו הסיבה שירבעם בונה מזבח דווקא בבית אל – כי שם המקום שיעקב גילה את שער השמיים. הם ראו בעצמם המשך ישיר של יעקב, בלי ה"השתלטות" של בית דוד בדרך.

יחזקאל עושה כאן מהלך מבריק של שלום בית. הוא מציע אחדות שמשלבת שני נרטיבים שונים: מצד אחד – עבדי דוד. מצד שני – עבדי יעקב.

הוא מבין שאחדות היא לא אחידות. כדי לבנות משהו יחד, אנחנו לא צריכים למחוק את הסיפור של הצד השני, אלא להכיר בו. יחזקאל מדבר אל עם שכבר אין לו "שבטי ישראל", הוא לא מחויב להם פורמלית לכלום, ובכל זאת הוא קובע: גם אם יהיה שיויון בין הענפים, וגם אם לכל ענף יהיה תפקיד משלו, הגאולה תלויה בשילוב הידיים הזה.

אחדות אמיתית היא לא כזו שבה צד אחד מבטל את השני, אלא כזו שבה לכל סיפור יש מקום בתוך השלם. אני מתפללת שנצליח להגיע לזה. לשילוב כוחות ונרטיבים. מתפללת שנצליח לא רק לחבר שני ענפים יחד, אלא הרבה יותר, ושהתהליך יצליח להיות טבעי וזורם, ולהוביל - כמו במשל - לצמיחה מיטיבה.