פרשת בא - אור בתוך העלטה: מחשבות על מחזוריות ונחמה
היו תקופות שבהן ברכת "מעריב ערבים" הייתה עבורי מקור של נחמה גדולה. מצאתי כוח בתזכורת שהקב"ה אמנם "מעריב ערבים", אך הוא גם זה ש"גולל חושך מפני אור". הידיעה שהאור עתיד להגיע הפיחה בי תקווה; היה למה לצפות. אלא שהנחמה נסדקה מעט כשהבחנתי בהמשכו של המשפט – "וגולל אור מפני חושך". החשיכה, כך מתברר, תמיד חוזרת.
ישנם אמנם אנשים שהחושך מאיים עליהם פחות. הם אוהבים את הלילה, מתענגים על החורף, ועבורם העלטה היא חיבוק עוטף ולא רק שחור מפחיד. ובכל זאת, בתודעה הקולקטיבית שלנו, החושך מסמל את היעדר האור, את הקושי לראות את הכיוון ואת התוחלת. ניתן להבחין בכך במהלך מכות מצרים: לאחר שה' פגע בתשתיות הפיזיות – במים, באדמה ובמזון – הוא פנה למכות שעיקרן חשיכה תודעתית.
במכת הארבה נאמר כי הארבה יכסה "אֶת עֵין הָאָרֶץ וְלֹא יוּכַל לִרְאֹת אֶת הָאָרֶץ". חומרת המכה הייתה כזו שאבותיהם של המצרים טרם "ראו" כמותה, ובהמשך היא מתוארת במילים: "וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ". מכת חושך העמיקה את האפלה, וגם מכת בכורות הגיעה ב"חצי הלילה". העולם הלך והחשיך עבור המצרים, הלך וסגר עליהם מכל עבר, בעוד שרק לבני ישראל "היה אור במושבותם".
דווקא בתוך המסגרת הזו, אנו מקבלים את מצוות "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם". זוהי מצווה המקדשת את המחזוריות שבטבע ומלמדת אותנו להביט לשמיים ולחפש את נקודת האור הקטנה שבתוך החושך. היא מזכירה לנו שאחרי כל חשיכה מתחיל אור חדש, ואולי מרמזת שיש ברכה הטמונה בחושך עצמו. שהרי ה' הוא "יוצר אור ובורא חושך" – החושך אינו רק סמל למוות, אלא גם הזדמנות להיפרד מעולם ישן (שייתכן שהיה פגום, או פשוט כבר לא מתאים) כדי להתחיל מחדש.
בעיצומו של הלילה, תחת ירח מלא, נפרדנו ממצרים ויצאנו לדרך חדשה. דרך שאינה מובלת רק על ידי עמוד אש, אלא גם על ידי עמוד ענן – שלעיתים מאפיל ומסתיר, אך בסופו של דבר הוא זה שמורה את הדרך.
תגובות
הוסף רשומת תגובה