פרשת וארא - להרגיש תחושת זרות

 השבוע הוזמנתי להעביר שיעור בישיבת הסדר. סידור העניין נעשה בהתכתבות בואטסאפ עם אחד התלמידים. כל הדרך לשם, תהיתי לעצמי האם כשאגיע הם יהיו מופתעים לגלות שאני אשה... ניסיתי לשחזר האם תמונת הפרופיל שלי זה רק שלי (והנכדים) או שגם יואב נמצא בתמונה, ואז התבלבלו לחשוב שזה הוא. האם כתבתי בלשון נקבה את התשובות שלי, או שמא זה היה עמום מדי...

הרעיון שבישיבת הסדר הזמינו אישה לדבר היה כל כך זר בעיני, שכל הדרך לא הייתי בטוחה שהבנתי נכון את האירוע.

גם כשהגעתי, והייתי צריכה לעבור דרך בית המדרש (בית מדרש? בית כנסת? היכל הישיבה?) היפה והמרשים כדי להגיע לכיתת הלימוד, חשתי כמו נטע זר, שמנסה לנתב בין ים של גברים צעירים.

ברוך ה', השיעור היה מוצלח. הטרמפיסטים שלקחתי בדרך הביתה, אמרו שזה אמנם לא קיים באופן יומיומי, אבל אכן מפעם לפעם נשים מעבירות אצלם שיעורים. קיצר, הם לא נפלו מהכסא, הם אכן התכוונו להזמין אותי, ורק אני חוויתי את סימני השאלה. תקראו לזה רגשות נחיתות או קיר זכוכית, בסוף זה בעיקר תחושת זרות.

פרשת וארא פותחת, לדעתי, בהתמודדות עם תחושת הזרות של משה. הוא מפחד לייצג את ישראל, ומפחד לעמוד לפני פרעה. כפי שראינו כבר בפרשה הקודמת – מי אנכי כי אלך אל פרעה? האם אני מתאים לעמוד מול המלכות שגידלה אותי. אבל יותר מכך – וכי אוציא את בני ישראל ממצרים? אני? שליח של העם? איך אני קשור? לא גדלתי ביניהם? אני נטע זר. בעיקר זר. 'איש מצרי' כפי שמגדירות בנות יתרו, או 'איש מדייני' כפי שאולי הוא נראה כעת.

אז ה' נותן למשה סיוע, כדי לפתור את הנקודה הזאת. הוא שולח איתו את אהרן, שיעזור לו לנתב במים הסוערים. והוא שולח איתו 'קורות חיים' עם רשימת הייחוס המדויקת, שמתחילה בראובן ובשמעון וממשיכה עד משה ואהרן. מדוע צריך את הרשימה הזאת כאן? כדי לשכנע את משה – ואולי גם אותנו – שהוא אכן הגיע למקום הנכון. שהוא ראוי לייצג את העם. שגם אם זה לא מרגיש ככה, יש לו גב, ויש לו מקום, ובאופן כללי – הוא ראוי לתפקיד.

בסופו של יום, יש גם יתרון ל'זרות' הזאת. נקודת מבט נוספת, שמגיעה מבחוץ, לא בהכרח מתאימה למה שכבר התרגלו 'מבפנים'. משה שגדל בבית המלוכה, ובהמשך התפתח בבית יתרו, יכול להיות זה שיוציא את עם העבדים. ואני מאמינה שגם לנשים, שלא גדלו בהכרח באותם בתי מדרש, עם אותם סדרי לימוד, יכולות לתרום מנקודות מבטן, וגם – ברוך ה' – סתם ללמוד תורה ביחד.