פרשת ניצבים - מתחילת מסעו של משה ועד סופו
אחת התופעות שהתעצמה בשנים האחרונות, ובמיוחד סביב הרשתות החברתיות, זה שהרבה פעמים אנחנו חיים בתוך תיבת תהודה של עצמנו. סממן בולט לתופעה הזאת זה פוסטים שמתחילים ב: "היום כולם מבינים ש...". רק מי שלא מדבר עם אנשים אחרים, מסוגל לחשוב שכולם חושבים שהוא צודק, או שכולם 'התפקחו' ממה שעד עכשיו הוא ידע שטעות. כן, אנחנו יודעים שיש גם אחרים, אבל גם כשאנחנו נפגשים איתם, אנחנו נוטים להישאר הרבה פעמים בתבניות. אם לא כולם הם 'אנחנו', אז מי שלא הוא בטח מקוטלג כ'הם'. האחרים, הטועים... פרשת השבוע 'פרשת ניצבים' פותחת בדברי משה לעם (דברים כ"ט): "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ". הפניה של משה, לקראת סוף חייו ותפקידו, לאלו שניצבים לפניו, מעוררת זכרון רחוק של הפניה הראשונה של אנשים מהעם אל משה, בתחילת תפקיד חייו (שמות ה'): "וַיִּפְגְּעוּ אֶת מֹשֶׁה וְאֶ...