פרשן-Data

  חנן בן ארי מתפלל שהילדים שלו לא ירשו את השריטות שלו, והאמת היא שיש לא מעט 'ילדים' שמתפללים גם הם שהם לא יהיו 'כמו ההורים' שלהם. 'אני בחיים לא אעשה כמו אמא / אבא' הם שומעים את מבטיחים לעצמם. לחלק זה עובד יותר, לחלק פחות. לפעמים, למרות כל מה שאמרת לעצמך, את שומעת את עצמך עם אותם טונים או מתעצבנת על אותם הדברים. העניין הוא שגם אם העולם בהחלט אמור להתקדם, ויש גם ברכה בכך שלומדים מהטעויות של ההורים, אנחנו הרבה פעמים לא שמים לב שאנחנו יורשים מההורים שלנו הרבה יותר מאשר רק שריטות. יש לא מעט דברים שאנחנו דווקא שמחים לקבל מההורים שלנו (גם אם לחלק קשה להודות בכך בקול). גנים, ערכים, משמעת עצמית, מנהגים יפים ובעלי משמעות, תפיסות עולם ושל 'איך דברים אמורים להתנהל' באופן כללי, שפות אהבה, נימוסים ועוד. ככל שאנשים מתבגרים, הם בדרך כלל יכולים לראות את זה ולהכיר בזה יותר. אברהם אבינו הוא האב שלכאורה הכי מסמל ניתוק מבית אבא. הוא מצווה ללכת מארצו, ממולדתו ומבית אביו, ואנחנו מזהים בו את הטיפוס של זה שלא יהיה כמו ההורים שלו. מדרשי חז"ל, שמבוססים גם על פסוקים ביהושע...

  אחת ההתלבטויות הגדולות של הורים ומורים כאחד, היא כיצד להתמודד עם התנהגות בעייתית וסוררת. כבר כתבתי בעבר שהיום אנו נוקטים בשיטות חינוכיות מכילות יותר, וניתן לתהות לגבי מידת הצלחתן. באופן מעניין, שתי הפרשות הראשונות בתורה מציגות מגוון דרכי התמודדות א-לוהיות עם בחירת האדם ברע. הקב"ה אמנם מאיים על האדם בעונש אם יעבור על דבריו, אך העונש בפועל שונה מהאיום. האדם נענש לטווח ארוך בקשיי ההיריון, הלידה והפרנסה, אך גם באופן מיידי בגירוש מגן עדן. גם קין יוצא לגלות, לאחר שה' הזהיר אותו שלא להיכנע לתשוקותיו. בסיפור המבול העונש כבר חריף וכוללני, וניתן לתהות גם לגבי אופי העונש של דור מגדל בבל. אולי אין הכרח לראות כאן סיפורי חטא ועונשו, אלא תהליכי קידום של העולם לקראת טוב יותר. לפי גישה זו, כל תגובה א-לוהית מותאמת לאופי החטא ולמקור הנפשי שממנו נבע. תמיד ראיתי את האדם הראשון כמי שעבר על צו דתי ו'מרד' בדבר ה'. להגנתו, טען האדם ש"הקשיב", אך לאשתו. השבוע קראתי דבר תורה חכם של חברתי שרה נבנצאל בעקבות רש"ר הירש, לפיו עונש ה"עצבון" של האיש והאישה משמעו שהם ...

  יש לי פינה חמה בלב לקין. קין שמגיש מנחה לה' ומרגיש שהוא נדחה. שמנחת אחיו מתקבלת ושלו לא. אפשר לקרוא את הסיפור כמו שרגילים, ואז בכלל קין הוא זה ש"חשב על הרעיון" של הבאת מנחה לה', והנה אחיו עוקף אותו. אמנם, אפשר גם לדייק מבין הכתובים, שכשקין הביא מנחה לה' "מקץ ימים", בסוף השנה, הביא כבר "הביא גם הוא" מנחה לה'. אפשר לזהות שהציפיה של קין שה' ישעה אל מנחתו, קשורה בין היתר בכך שה' כבר שעה אל מנחת הבל. גם אז, גם אם הרעיון היה של הבל, האם לא מגיעות לקין נקודות על ההשקעה, על המתנה? האדם הראשון – האיש והאשה – נענשו כשלא שמעו לצו ה'. האם מגיע לקין להידחות כשהוא לא דייק במתנה לקב"ה? אז יכול להיות שקין צריך ללמוד את אחד השיעורים הראשונים בהיסטוריה, ש"החיים הם לא הוגנים". ויכול להיות שהוא היה צריך ללמוד להתמודד עם חוסר ההוגנות הזאת של החיים. והתמודדות בדרך של רצח, כשלא מקבלים את מה שרוצים, היא לא ההתמודדות הנכונה. אבל נראה לי שה' רוצה ללמד את קין משהו נוסף. ה' רואה שפני קין נופלים והוא מציע לו להיטיב. "הל...

  אחד הדברים שאני חושבת עליהם הרבה כאמא זה היחס בין נתינת בטחון עצמי לילדים שלי, לבין הדאגה שהם לא יגיעו לכדי גאווה וחוסר מודעות עצמית. מטבע הדברים, אני משתדלת לתת ביקורת כשהיא נדרשת, אבל אני מתרכזת בעיקר בפרגונים והארת הטוב. טוב, כך לפחות אני חושבת על עצמי... בתור מי ש(כמו רבים מאיתנו) תמיד שומעת ביקורת חזק יותר מפרגון, זה שאני משתדלת לפרגן יותר מלבקר, לא בהכרח אומר שזו החוויה של הילדים. בכל אופן, בעקבות קריאה בהרבה ספרי הורות, אחד הדברים שאני חושבת שאני משתדלת להיזהר מהם, זה לנבור בפצעי העבר ולראות בנפילות משהו שמעיד על מהות הילד. להתרכז במעשים, ולא בהגדרות שליליות. אז איפה הבעיה? כשאני ניגשת לתורה, ומרגישה שזה לא בדיוק עובד כך. כמה פעמים ה' קורא לנו 'עם קשה עורף'? כמה פעמים הוא (או משה) מזכיר לנו את חטאינו בעבר, בוודאי לאורך ספר דברים שנכתב ברטרוספקטיבה? ובפרשת האזינו אפשר לראות שיא מסוים – הנבואה אודות החטאים העתידיים, שכנראה ילכו וישנו שוב ושוב. איזה בטחון עצמי זה אמור להעניק לנו כעם? אז נכון, ה' ומשה מדגישים גם את היותנו 'עם סגולה', 'עם קדוש' ו...