פרשת כי תשא - הדינמיקה של ציפיות חברתיות

 כשהבנות הגדולות שלנו היו צעירות ויצאו למחנות של תנועת אריאל, התוודענו למושג 'יום הורים' – יום שבו מתאפשר לבקר את הילדים השוהים מחוץ לבית. כשהמחנה היה רחוק ויתרנו, אבל כשהתקיים ביער קרוב, התאמצנו להגיע. זה התגלה כבלאגן גדול שהחלטנו לא לחזור עליו, אבל האירוע כולו עורר בי לא מעט מחשבות.

אני מתארת לעצמי שהמסורת הזו התחילה מכמה הורים שהתגעגעו ורצו להביא לילדים קצת אוכל של בית. הם ביקשו רשות, קיבלו, וכך נולד לו אירוע מחייב. פתאום, גם הורים שממש לא רצו לנסוע (אחרי הכל, הם שילמו לא מעט כדי שמישהו אחר יעסיק את הילדים), הרגישו מחויבות להתייצב, רק כדי לא להיתפס כהורים שלא אכפת להם.

אני לא יודעת אם הדינמיקה התפתחה בדיוק כך, אבל מנגנונים חברתיים רבים פועלים בצורה דומה. מישהו, למשל, מחליט להשקיע במיוחד במשלוחי מנות. מהר מאוד זה הופך לנורמה, ומי שרוצה להימנע מכך צריך לגייס מאמץ אדיר כדי לשכנע – לפחות את עצמו – שהעניין יצא מפרופורציה ושמעיקר הדין מספיק משלוח אחד לאדם אחד.

איך נוצרת דינמיקה חברתית זו שאלה אחת, אך איך יוצאים ממנה זו שאלה מסובכת בהרבה. ברגע שמשהו הופך לנורמה, אנחנו ממהרים למצוא לו הצדקות. הרגש מקשה עלינו לסטות מהמקובל, ואנחנו אומרים לעצמנו: "זה דווקא יפה, מה, לא ניקח חלק?". לכל חברה יש דינמיקות פנימיות שקשה להתחקות אחר מקורן, אך קשה עוד יותר להשתחרר מהן. גם כשזה מרגיש לנו מוגזם או מעוות, אנחנו נוטים להצדיק את המצב בדיעבד ומתקשים לאזור כוח ולשנות.

כשחוזרים לפרשה, מבינים עד כמה קשה היה לבני ישראל – או לפחות לחלקם – להשתחרר מהדינמיקות המוכרות של עבודת האלילים המצרית: עשיית הפסל והמסכה, הריקודים והאקסטזה שהכירו משם. גם מי שכבר הותיר את כל זה מאחור, מצא את עצמו נסחף למעגל ריקודים שמישהו אחר היה הכוריאוגרף שלו.

נראה שההליכה בת ארבעים השנים במדבר נועדה, בין היתר, להפנים שתהליכים דורשים זמן. חינוך הוא מסע ארוך, ודינמיקות שהוטמעו עמוק בחברה דורשות זמן, מחשבה ותהליך הבשלה כדי ללבוש צורה חדשה, מדויקת ונכונה יותר.

לצד הענישה של החוטאים המרכזיים, משה נלחם על העם שעודנו בתחילת התהליך. הפרשה קוראת לנו לבחון באומץ את הדינמיקות שאנו שבויים בהן ואת התפיסות שנולדות מתוכן. היא מזמינה אותנו לגלות מעט חמלה כלפי מי שעוד נמצאים בדרך, ולהקדיש מחשבה עמוקה לשאלה איך מחוללים שינוי אמיתי לאורך זמן.