פרשן-Data

  לאחרונה מדברים הרבה על מחסור במורים במערכת החינוך. חכמים ממני עסקו בכך לא מעט. אני אמנם קצת מסתכלת מהצד, אבל לא מרחוק, שכן אני לא רק אמא לילדים במערכת אלא גם גדלתי כבת של מורה, וכרגע אני גם אשתו של מורה מנוסה וגם חמות של מורה בתחילת דרכו, ועד לאחרונה גם עסקתי בתחום של הכשרת מורים. ואני מהרהרת הרבה בכך שמעמיסים כל כך הרבה ציפיות ודרישות, לפעמים אף סותרות, על המורים. הם צריכים גם לעמוד בהספקי לימוד, אבל גם להוביל תהליכים חברתיים. הם צריכים גם ללמד ידע (טוב, היום כבר פחות) וגם למידה משמעותית עם בדיקת עבודות מתוקפות מחורטטות. הם צריכים להעיף את החכמים קדימה, אבל גם להכיל ולשלב ילדים עם צרכים מיוחדים. הם צריכים להיות פנויים רגשית לתלמידים, אבל גם לעמוד לא מעט מול ההורים, והרכזים, והמנהלים והמפקחים. ואז, מתפלאים שאנשים מניחים את המפתחות והולכים, או מראש לא באים. לצד הערכה אינסופית למורים, וגאווה גדולה בכל בני משפחתי שבחרו לעסוק בכך, אני חשה ש'תפסת מרובה לא תפסת'. כשמעמיסים על מערכת אחת דרישות סותרות ומנוגדות, זה נהיה מאוד קשה להבין מה עיקר ומה טפל, איפה לשים את האנרגיות, ומה ילך ...