פרשן-Data

 אחד המשפטים האלמותיים של הורים הוא: "כמה פעמים צריך להגיד לך ש...". כמובן, אחד המענים המודרניים של הילדים זה: "אמא, את חופרת!".... אז מצד אחד, אנחנו באמת נוטים לחזור על עצמנו, במיוחד בדברים שחשובים לנו (ואפעס, פחות במודעות של אלו שאנחנו מנסים לחנך). ומצד שני, הזיכרון של אנשים הוא קצר, והם נוטים להקשיב רק לדברים שמעניינים אותם באותו רגע. אז מה עושים? קודם כל, ממשיכים. כי בסוף יש הפנמה, ורעיונות שמפמפמים בסוף מחלחלים. וגם, מנסים לגוון. לא להשתמש באותן מילים כל פעם. אם רוצים להעצים את הילדים, אז לפרגן מכיוונים שונים ולהדגיש כל פעם תכונה אחרת. ואם רוצים להשפיע על ההתנהגות, להשתמש גם בביקורת וגם בחיזוק החיובי, להסביר רציונלית וגם לפעול דרך הרגש (רגשות אשם היו כלי מאוד פופולרי בתפוצות ישראל) ולפעמים אפשר גם לאיים כדי להזכיר שיש צורך להשתפר...  כשמגיעים לפרשות הראשונות של ספר דברים, במיוחד לפרשות ואתחנן ועקב, יש תחושה גדולה של חזרתיות. עיון מדוקדק יגלה את הניואנסים, אבל לא תמיד חייבים עיון מדוקדק. לפעמים מה שצריך זה לשמוע את המסר שוב ושוב. במילים שונות, בהטעמה מגוונת, בשכ...

  הרבה פעמים כשאנשים רבים, הם מרגישים שהם במשחק סכום אפס, וכל אחד מנסה להגדיל את החלק שלו בעוגה, בין בויכוחים ובין אם באלימות. אבל בעולם של הגישור, הנחות היסוד הן אחרות. שניים מעקרונות הגישור שלמדנו בזמנו כשעשינו קורס כזה, הם: א. לזהות את האינטרסים של הצדדים, תוך כדי שימת לב שאלו לא בהכרח אינטרסים סותרים; ב. מציאת פתרונות לאינטרסים, הרבה פעמים תוך כדי "הגדלת העוגה". בפרשת השבוע, אנחנו פוגשים כמה "סכסוכים" כאלו, שאפשר לבחון אותם דרך העיניים של הגישור. כשבני ראובן וגד מבקשים נחלה בעבר הירדן המזרחי, המחשבה הראשונה היא שהויכוח הוא על עצם הכניסה לארץ, והשותפות עם עם ישראל. אבל דרך הדיון, הצליחו לנסח את האינטרסים של בני גד וראובן (שטחי מרעה גדולים) ואת האינטרסים של עם ישראל, המיוצגים על ידי משה (ברית יעוד של בחירה בארץ, וברית גורל של שותפות, בין היתר, בכיבוש הארץ). היכולת להבין את האינטרסים השונים, איפשר למצוא פתרונות מוסכמים שיענו על כל הצרכים. כך נוצר הסכם בין משה לבני ראובן וגד, לפיו הם יצאו חלוצים לפני המחנה, לפני החזרה לשטחים שלהם. אבל משה עושה עוד משהו. הוא מוסיף ...

  לאחרונה שיתפה אותי תלמידה כיצד סייעה לנשים שהיו תחת אחריותה להשיג זכויות שונות מהמדינה. על פי שורת הדין וההנחיות היבשות, אותן נשים לא היו זכאיות להטבות, אך מאחר שמקריהן היו מיוחדים – היא רצתה לדאוג להן. היא הנחתה את האישה שמקרהּ קרוב יותר ל"שורת הדין" (ב"תחום האפור" הכהה) לפנות ראשונה, מתוך הבנה שברגע ש"יפתחו לה את הדלת", ניתן יהיה להכניס פנימה גם את המקרה השני, המובהק הרבה פחות (ב"תחום האפור" הבהיר). התלמידה הייתה מרוצה מאוד מהצלחתה לדאוג לשתי הנשים, והתגאתה בתחכום שהפעילה לשם כך . מחד גיסא, גם אני שמחה כשדואגים לאנשים ועוזרים להם. מאידך גיסא, האירוע הזה עורר בי אי-נוחות. יש סיבה לקיומה של שורת הדין, וישנה סיבה מוצדקת לכך שאנשים חוששים מפעולה של "לפנים משורת הדין" – כי ברגע שפותחים פתח כחודו של מחט, איכשהו אולם שלם נכנס פנימה . הדינמיקה הזו נכונה גם עכשיו, סביב החוק המבקש לעגן את הערך של תלמוד תורה, כשבאופן אירוני, דווקא אנשי תורה רבים נלחמים נגדו. הם נאבקים בו משום שהם יודעים היטב שתחת המטרייה של "לימוד תורה", נכנסים ג...