פרשת עקב - אמא, את חופרת
אחד המשפטים האלמותיים של הורים הוא: "כמה פעמים צריך להגיד לך ש...". כמובן, אחד המענים המודרניים של הילדים זה: "אמא, את חופרת!"....
אז מצד אחד, אנחנו באמת נוטים לחזור על עצמנו, במיוחד בדברים שחשובים לנו (ואפעס, פחות במודעות של אלו שאנחנו מנסים לחנך).
ומצד שני, הזיכרון של אנשים הוא קצר, והם נוטים להקשיב רק לדברים שמעניינים אותם באותו רגע.
אז מה עושים?
קודם כל, ממשיכים. כי בסוף יש הפנמה, ורעיונות שמפמפמים בסוף מחלחלים.
וגם, מנסים לגוון. לא להשתמש באותן מילים כל פעם. אם רוצים להעצים את הילדים, אז לפרגן מכיוונים שונים ולהדגיש כל פעם תכונה אחרת. ואם רוצים להשפיע על ההתנהגות, להשתמש גם בביקורת וגם בחיזוק החיובי, להסביר רציונלית וגם לפעול דרך הרגש (רגשות אשם היו כלי מאוד פופולרי בתפוצות ישראל) ולפעמים אפשר גם לאיים כדי להזכיר שיש צורך להשתפר...
כשמגיעים לפרשות הראשונות של ספר דברים, במיוחד לפרשות ואתחנן ועקב, יש תחושה גדולה של חזרתיות. עיון מדוקדק יגלה את הניואנסים, אבל לא תמיד חייבים עיון מדוקדק. לפעמים מה שצריך זה לשמוע את המסר שוב ושוב. במילים שונות, בהטעמה מגוונת, בשכל וברגש, בהבטחות ובאיומים, ובדוגמה אישית אינסופית.
אז יש חושבים שמשה קצת חופר, אחרי הכל 'הואיל משה ביאר את התורה הזאת', ובאר, כידוע, זה משהו שחופרים. אשרינו שזכינו לקבל מהחפירות הללו באר מים חיים.
תגובות
הוסף רשומת תגובה