פרשת מטות-מסעי - לזהות אינטרסים ולהגדיל את העוגה
הרבה פעמים כשאנשים רבים, הם מרגישים שהם במשחק סכום אפס, וכל אחד מנסה להגדיל את החלק שלו בעוגה, בין בויכוחים ובין אם באלימות. אבל בעולם של הגישור, הנחות היסוד הן אחרות. שניים מעקרונות הגישור שלמדנו בזמנו כשעשינו קורס כזה, הם: א. לזהות את האינטרסים של הצדדים, תוך כדי שימת לב שאלו לא בהכרח אינטרסים סותרים; ב. מציאת פתרונות לאינטרסים, הרבה פעמים תוך כדי "הגדלת העוגה".
בפרשת השבוע, אנחנו פוגשים כמה
"סכסוכים" כאלו, שאפשר לבחון אותם דרך העיניים של הגישור. כשבני ראובן
וגד מבקשים נחלה בעבר הירדן המזרחי, המחשבה הראשונה היא שהויכוח הוא על עצם הכניסה
לארץ, והשותפות עם עם ישראל. אבל דרך הדיון, הצליחו לנסח את האינטרסים של בני גד
וראובן (שטחי מרעה גדולים) ואת האינטרסים של עם ישראל, המיוצגים על ידי משה (ברית
יעוד של בחירה בארץ, וברית גורל של שותפות, בין היתר, בכיבוש הארץ). היכולת להבין
את האינטרסים השונים, איפשר למצוא פתרונות מוסכמים שיענו על כל הצרכים. כך נוצר הסכם
בין משה לבני ראובן וגד, לפיו הם יצאו חלוצים לפני המחנה, לפני החזרה לשטחים שלהם.
אבל משה עושה עוד משהו. הוא מוסיף לעסק חצי מבני מנשה, שגם ינחלו בעבר הירדן
המזרחי. על פניו נראה שזה נועד לעזור, באופן ארוך טווח, לחבר בין השבטים משני צידי
הירדן, לשמור על ברית היעוד. אבל נראה שיש בכך גם ראיית הנולד של משה.
נראה שיש עוד מעין סכסוך בפרשה, כשבני
מנשה פונים למשה, מתוך חשש לאינטרסים שלהם שנפגעים כאשר בנות צלפחד מקבלות נחלה.
האינטרס של בנות צלפחד לדאוג לשם של אביהם, עשוי לפגוע באינטרס של בני מנשה לשמור
על נחלות השבט. כאן נמצא פתרון שאכן מצמצם את הזכויות של בנות צלפחד, בקביעה שהן
צריכות להתחתן בתוך המשפחה. ואמנם, אפשר להניח שבטווח הרחוק, זה חלק מהאינטרס – גם
של בנות צלפחד - של שמירה על ה'שם' המשפחתי.
אבל לצד הצמצום של בנות צלפחד, יש לנו
הגדלה של העוגה של בני מנשה. כי משה מראש כבר דאג לכך שנחלת מנשה תגדל, כשהוא צירף
את חצי שבט המנשה לשבטי עבר הירדן. בגישור קוראים למהלך כזה פתרון של win-win.
משה משחק כאן עם הקלפים בצורה מרשימה – גם להגדיל את הנחלה לבני מנשה, וגם לייצר
רציפות של זהות משני צידי הירדן. הלוואי שנצליח גם אנו, לזהות את האינטרסים השונים
של קבוצות שונות בעם, להגדיל את העוגה ולהרחיק ראות לפתרונות אמיתיים, שדואגים
באופן רחב לערכים הפרטיים והלאומיים.
תגובות
הוסף רשומת תגובה