פרשת וילך - כשהדימוי הוא יותר מאשר דימוי
הפסוקים בפרשה מתארים שהתורה לא רחוקה (דברים פרק ל'): "לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה". מדוע דווקא שני הדימויים הללו? נראה לי שמשה "משחזר" במובן מסוים את תהליך קבלת התורה. הוא לא רק נותן שתי דוגמאות לדברים רחוקים וקשים להשגה, אלא דוגמאות קונקרטיות למה שמשה וישראל היו צריכים לעשות כדי להשיג את התורה. עם ישראל היה צריך לעבור לשם כך את הים, ומשה רבינו גם היה צריך לעלות לשם כך לשמים. כלומר - התורה אכן היתה בשמים, ומעבר לים, אבל את המסע הזה כבר עשו משה ובני ישראל. לא צריך לשאול "מי יעלה לנו השמימה", כי התשובה היא שמשה כבר עלה. ולא צריך לשאול "מי יעבר לנו אל עבר הים", כי התשובה היא שכולכם עברתם מעבר לים. וכאן אני חושבת שיש גם נקודה משמעותית לפתיחת שנת הלימודים - כדי להשיג את התורה צריכים שני כוחות משולבים. משה היה צריך להוריד את התורה מ...