פרשת צו - קרבן תמיד, קרבן תודה וליל הסדר
יש משהו מאוד סימבולי בקריאת פרשת צו דקה לפני ליל הסדר.
קרבן התודה, שבא יחד עם הרבה 'פחמימה' כדי לספר בסיפורי ניסים והודיה, כל כך דומה לקרבן הפסח, שבא יחד עם המצה. בפודקאסט של מתן שנה שעברה גם דיברנו על הסיבה שאנחנו אוכלים רק "לחמי מצה" בלי "לחמי החמץ" (מוזמנות ומוזמנים לחפש).
אבל חוץ מזה, אני חושבת שאין כמו השבוע הזה, של איזור הדמדומים שבין חמץ למצה, בשביל החשש שה"תמיד" עשוי ללכת לאיבוד. ופרשת צו מזכירה לנו, שיש הרבה דברים מיוחדים, אבל ל"תמיד", לארוחות הבוקר, ערב וצהריים לילדים שלנו (ולנו?) של כל יום עדיין צריך לדאוג... וכמה זה קשה הגם וגם הזה. גם לנקות לפסח וגם סתם לעשות כביסה. גם להתארגן למיוחד, וגם סתם להיות אדם נחמד.
השנה נוספו לתמידים כסדרם ומוספים כהלכתם, גם מועדים וזמנים לממ"דים ולמקלטים. ולוואי שנצליח להחזיק הכל יחד, ולזכור להודות על כל מה שיש – לבית, למה שבתוכו, ולהגנה הכפולה מלמעלה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה