פרשת שמיני - כשרגשות מתערבבים

 אחד הדברים הקשים בתקופה האחרונה זה הערבוב. השמחה על ההצלחות, והאכזבה מהכשלונות. הכאב על הנופלים, הקושי של חוסר שגרה ושל מילואים ארוכים, יחד עם התחושה שחיים בתקופה הסטורית. כעס על דברים יומיומיים שלא מסתדרים כמו שרוצים, יחד עם התפעלות מהעוצמות והחוזקות של עם ישראל. ויכוחים פוליטיים עזים לצד אהבה משפחתית פשוטה. 

הציפיה שהכל ילך בגדול, או שיהיה אפשר בקלות להצביע על זה שהכל רע, לא באמת מתממשת, ואנחנו חיים בבין לבין. לחלק מהאנשים יש יכולת גדולה יותר להכיל הכל יחד, אצל חלק התסכול מתפרץ החוצה, ואני מניחה שאצל רובנו יש פשוט הרבה תנודות - גם אם לא תמיד מורגשות - במצבי הרוח. 

השבוע אני חושבת על משה רבינו. שעבר כבר כל כך הרבה, כולל את כל הדברים הללו. את העוצמות של יציאת מצרים, לצד אלו שנשארו מאחור (בני ישראל שבחרו לא לצאת, והמצרים הכואבים שבתוכם הוא גדל). האמונה הגדולה בקב"ה, לצד פחד מצמית של האנשים על הים. מעמד הר סיני והנפילה אל חטא העגל. התחינה לסליחה, לצד הרוח ההתנדבותית של העם. לכל אורך הדרך, לצד הליכה יומיומית וטיפול בתלונות הרגילות של לחם, מים, חם, קר, החיים נדים בעוצמות.

ובפרשתנו – אחד השיאים. התגלות א-להית באש שמלמדת שה' בחר לשכון בתוכנו, יחד עם בני אהרן שפועלים על דעת עצמם ונאכלים באותה האש. בתחילה משה עוד מצליח ללמד אותנו את המשמעות הגדולה: "בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד". הוא מתעלה מעל הקושי של הרגע, להבנה שיש כאן גם קידוש השם גדול. 

אבל רגע אחר כך, כשהוא רואה ששעיר החטאת נשרף בניגוד למה שהוא הבין שצריך לעשות איתו, הוא קוצף. לא סתם כועס, לא רק חרה לו, "ויקצוף". על משהו שעתיד להתברר באופן אחר, אבל ברגע זה שימש כקש ששבר את גב הגמל. 

אחד המדרשים מסביר שבגלל הכעס הזה נתעלמה הלכה ממשה. משה, שמוצג כדמות כמעט על-אנושית, שמחזיק עבור העם את התורה כולה, מגיע לכדי כעס ושוכח את ההלכה. רגע אחר כך, אהרן (ששניה קודם הוא זה ש'וידם') מסביר את עצמו, "וישמע משה וייטב בעיניו". גם בעת הכעס והתסכול, עם כל העליות והמורדות, משה בוחר להקשיב, לשמוע את הצד השני, לשקול את השיקולים מנקודת מבט אחרת, לראות שגם אהרן חושב מה ייטב בעיני ה', ונרגע. 

הימים הללו לא תמיד קלים. הרבה יותר קל היום להבין את בני ישראל במדבר, את הקשיים שלהם, את הרגשות שלהם, וגם את התלונות שלהם. גם גאולה של 'זבנג וגמרנו' נמשכת זמן ודורשת תהליכים. בתוך כל זה, נזכור את האנושיות שלנו, את היכולת רגע 'לידום', ולצד זה גם להקשיב, לשמוע ולקבל.