פרשת אמור - איך מתמודדים עם חוסר שקט

 אני חושבת שאני לא היחידה שבתקופה האחרונה (כמה אחורה, לא לגמרי יודעת), מרגישה סוג של חוסר שקט לא ברור. גם כשיש צהריים שקטים קשה להתרכז, וגם הדברים שפעם הייתי נהנית מהם לא מיישבים את הדעת.

כמו רבים, אני מניחה שזה קשור למלחמה-לא-מלחמה שסובבת את החיים שלנו.

דווקא בתקופות מלחמה לפעמים יותר קל. אנחנו משימתיים. העיניים על הכדור, ויש כדור אחד – לשרוד, לעבור את זה, לדאוג שכולם יהיו בסדר. אבל כשרמת המתח הבטחוני מעט יורדת, המתח של כל שאר תחומי החיים עולה. חזרנו לג'נגל כמה וכמה כדורים, כשהקרקע עוד לא לגמרי יציבה מתחת לרגלים. אז אנחנו שומרים על סוג של שגרה, אבל קצת עצבניים יותר, קצת עצובים יותר, קצת מתקשים להחזיק בראש את התמונה הגדולה.

זה מחבר אותי לעם ישראל במדבר. מניחה שבתקופת היציאה עצמה היה יותר קל, גם אם רמות החרדה היו הרבה יותר גבוהות. אבל המטרה ברורה - להגיע לחוף מבטחים. ודווקא כשההליכה מתארכת, ומתחילים פרויקטים נוספים – משכן, קורבנות, הכנות לכניסה לארץ (ועיכובים בדרך) – יותר קשה. מעניין שאת תלונות בני ישראל במדבר אנחנו פוגשים בעיקר בשנה הראשונה ובשנת הארבעים, כשהרבה דברים מתרחשים, ויש הרבה תקוות, תכנונים ורצונות, אבל גם הרבה שינויים ותזוזות.

בפרשתנו אנחנו פוגשים את אחת התלונות הללו. אנחנו אפילו לא לגמרי יודעים מה היה במרכז התלונה, אבל יודעים לזהות את הזעקה והקללה שבוקעת מתוכה.

יחד עם זאת אנחנו גם פוגשים כלים להתמודדות, שמתכתבים עם כלים להתמודדות שאספתי מכל מיני מומחים פסיכולוגים לאורך הדרך: יש לנו את התמידים – נר תמיד, לחם תמיד. דברים יומיומיים להתרכז בהם; אבל גם את הדברים המיוחדים – חגים ומועדים, שאפשר לצפות אליהם, ולהתכונן לקראתם. ולתקופות מסוימות יש לנו גם הספירה, ספירת העומר.

מסורת ישראל הדגישה את הספירה מיציאת מצרים לקבלת התורה, כשהספירה מסמלת את 'הציפיה לקראת'. לדעתי תקופה זו מסמלת את התהליך מיציאת מצרים וה"עומר של מן" שה' נתן לנו (שאנחנו "מעניקים" לו כקרבן בחזרה) ועד שתי הלחם שמסמלים את הלחם מן הארץ של הכניסה לישראל. ממילא, הסוף של התהליך הוא הגאולה השלמה של עם ישראל (עם תורת ישראל) בארץ ישראל.

ועדיין הספירה היא לא לקראת, היא ספירה מ... כי בתקופות מאתגרות, יש גם ערך לספור כל יום שעובר. לשים לב ששרדנו את היום, שעברנו אותו, וגם שבתוך היום הזה ה' הניח לנו ברכה, ונתן לנו כל טוב. אולי גם נצליח לסמן לעצמנו הישגים קטנים – דברים שעשינו, שהספקנו, שהתקדמנו, ומערכות יחסים שתיחזקנו וחיזקנו.

ספירת העומר נותנת לנו כלי יעיל לשים לב לערך של הזמן שעובר, שכל יום חשוב וראוי לשימת לב, שיש הישגים קטנים  וברכה גדולה לאורך הדרך. ולוואי שאורך הרוח, העקב בצד האגודל והיחס ליומיומי יובילו גם לגאולה גדולה ורוחב לב בסופו של תהליך.