פרשת ראה - האם הבחירה שלנו חופשית?

 כשלמדתי באולפנה, היתה שנה אחת שהיה מתוכנן טיול שנתי מטורף של ארבעה ימים לפני היציאה לחופשת הפסח. אני לא יודעת מה גרם לאולפנה לחשוב שזה ארוך מדי, אבל אחר הצהריים אחד הושיב אותנו ראש האולפנה והתחיל לשרטט בפנינו מפה. מצד אחד, אפשר לצאת לטיול הזה של ארבעה ימים, שיהיה כיף והכל. ומצד שני, אפשר להתחיל מוקדם יותר את חופש פסח, ולהספיק לעזור יותר להורים בבית. אבל, הוא אמר לנו, אתן תחליטו. האם אתן מעדיפות את העזרה להורים, שכל השנה עובדים קשה עבורכם, או שאתן מעדיפות עוד יום טיול, כשגם ככה יש לכן שלשה ימי טיולים גדושים, שבטח גם יעייפו אתכן ממש...

אני לא זוכרת מה בסוף בחרנו (אם כי אני מנחשת...), אני כן זוכרת את המועקה שבה העמיד אותנו ראש האולפנה. את חוסר ההוגנות של עצם המשוואה. עד היום, למרות שיש לי בחירה האם להיענות לבקשות מצד אנשים אחרים, אין לי בחירה האם יכניסו אותי ל'מקום הצר הזה' שבו אני נדרשת לשלם מחירים על הבחירה הזאת.

גדלנו על הרעיון היסודי של בחירה חופשית. הרמב"ם בהלכות תשובה (אומרים שתכף אלול ) מקדיש לכך מקום מרכזי, שהרי אם אין בחירה – מה הטעם בתוכחה, בעונש, או בלקיחת אחריות? אבל כשצוללים פנימה, שאלת הבחירה הרבה יותר מורכבת, משום שאין לנו באמת "בחירה טהורה". הסיפור מהאולפנה – ואינספור סיפורים שבאו אחריו – ממחישים שיחד עם הבחירה מגיעה תמיד משקולת כבדה.

כשהתורה מציבה בפנינו את הבחירה, היא לא מציגה אותה כמשוואה ניטרלית. בפרשתנו מופיע: "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה" ובהמשך: "וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים". או כפי שאמר ראש האולפנה בזמנו: "מי כאן מעדיפה את הקללה?". האפשרויות אינן באמת שקולות, והתורה מציבה מראש את התוצאות – מחיר אמורפי יותר של קללה, ומחיר קונקרטי יותר של אם נעשה כך וכך, יהיה עונש כזה וכזה.

בגלל שנים של גלות, וחוסר שלטון עצמי, ובגלל קושי הסטורי לדעת כמה באמת הפעילו את העונשים הללו, רובנו מחזיקים בראש בעיקר מושג אמורפי של שכר ועונש. אולי בעולם הזה, ואולי בעולם הבא. אנחנו בוחרים אם לקבל על עצמנו עול מלכות שמים, ואיתו את ההבטחות השונות לשכר ועונש. אבל פתאום, כשבמדינת ישראל מתחילים לדבר על כפייה מסוגים שונים של מערכת האמונות של התורה (ושל מפרשים מסויימים שלה), פתאום מורגשת היטב התחושה שאין באמת בחירה. המחירים האפשריים של המעשים הופכים לאיום קיומי, וכולנו הרי רוצים להיות בוחרים.

ועדיין, גם כשמשאירים את השכר והעונש בידי ההשגחה, השאלות אינן נעלמות. שנים תהיתי איך ה' נותן שכר ועונש בעולם הזה, אם לאנשים יש בחירה חופשית. רק דרך ענייני הטבע - מחלות, מזג אוויר, תאונות דרכים? האם ייתכן שבסרט שבו אני הגיבורה – אני בוחרת, אך בסרטים של אחרים, שבהם אני רק דמות משנית, אני משמשת בסך הכל כלי בידי שמיים עבורם? זה עוד לפני שהתחלנו בשאלות הגדולות של הבחירה - כמה ממי שאני ומה שאני בוחרת קשורים לגנטיקה ולסביבה? כמה מתוך ההחלטות שלנו נגזרות למעשה מתבניות נפשיות וסיפורי רקע שכלל לא בחרנו?

נראה לי שהעובדה שהתורה מתייחסת לבחירה לא רק מניחה לפתחנו את הבחירה, אלא – כמו דברים רבים אחרים בתורה – היא מניחה לפתחנו את עצם הרעיון של הבחירה, ומציבה בפנינו אפשרות ואחריות להעמיק ברעיון הזה ומה שהוא דורש מאיתנו. אולי, בסופו של יום, לצד חוויה (מסוימת) של בחירה, ולצד תיאולוגיה (חשובה) של בחירה, צריך גם לפתח תודעה של בחירה. תודעה של הגורמים שמניעים אותנו, כדי שנחליט אם אנחנו רוצים שהם ימשיכו להניע אותנו. תודעה של המחירים שמניאים אותנו, לצד זיהוי כלל המחירים של כל הצדדים של הבחירה, כדי שנוכל לבחור במודעות שלמה. תודעה של בחירות בחלקיות, עם מוכנות ואחריות לשאת במחירים, יחד עם הבנה מה הם המחירים שאותם אנחנו לא מוכנים לשלם. וגם - תודעה של חמלה לגבי הבחירות של אנשים אחרים (ואולי, גם קצת חמלה כלפינו לא תזיק?).